סזאר 2018: המועמדויות

הבוקר התפרסמו המועמדויות לפרס הסזאר של האקדמיה הצרפתית לקולנוע. אין הרבה הפתעות, מה שלא אומר שזה לא מעניין.

שני סרטים מובילים את רשימת המועמדויות: "120 פעימות בדקה", הסרט שייצג השנה את צרפת באוסקר (והעובדה שלא עלה אפילו לתשיעייה הפתיעה רבים), ו"להתראות למעלה". "סה לה וי" הנהדר, שעדיין מוצג בישראל, לא מפגר בהרבה אחריהם. ויש עוד כמה סרטים מעניינים ברשימת המועמדויות. הנה סקירה על הסרטים המובילים את רשימת המועמדויות לפרס הסזאר לשנת 2018:

120 פעימות בדקה (120Battements Par Minute) – רובין קמפיו

הסרט הזה הוקרן בפסטיבל קאן בשנה שעברה, זכה לאהבה חמה במיוחד מהביקורת, ולפרס השני של אותו פסטיבל. משם הוא המשיך לקבל תשבוחות בכל מקום בו הוקרן, ובעוד פחות מחודש הוא אמור לעלות גם בישראל. בגדול, להבנתי, מדובר על תיעוד פעולות מחאה מחתרתיות של קבוצה שנקראה Act Up בצרפת של תחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת. Act Up פעלה כדי להגביר את המודעות לדרכי ההידבקות בנגיף האיידס, לחינוך לסקס בטוח, וקידום מציאת תרופה לנגיף ה-HIV. הסרט עוקב אחרי כמה דמויות בתנועה, חדשים כמו ותיקים, וכיאה לטבע התנועה הזו, רוב השחקנים כאן אינם מוכרים. עדיין. יוצאת דופן היא אדל האנל (שכיכבה בתפקיד הראשי בסרטם האחרון של האחים דארדן, ולפני שלוש שנים זכתה בפרס הסזאר לשחקנית הטובה ביותר על "מלחמה ממבט ראשון" הנהדר), שמוסיפה הרבה כשרון לסרט שכנראה מתפוצץ מכשרון גם כך.

"120 פעימות בדקה" מועמד ל-13 פרסי סזאר: פרס הסרט, בימוי, תסריט מקורי, מוסיקה, 2 שחקנים מבטיחים, שחקן משנה, תלבושות, עיצוב אמנותי, צילום, עריכה, סאונד, ושחקנית משנה (אדל האנל).

להתראות שם למעלה (Au Revoir là-haute) – אלבר דופונטל

לא ממש הבנתי. כבר היתה לי אפשרות לראות את הסרט הזה, אבל דילגתי עליה, כי אני לא ממש מבין את התקציר שלו. וחוץ מזה, אלבר דופונטל הוא שחקן ובמאי שמתרכז בקומדיות פשע חביביות ובלתי מזיקות (על האחרונה שבהן, "9 חודשים", סנדרין קיברלין זכתה בפרס הסזאר לשחקנית), ואילו כאן נדמה שהוא יוצר סרט שונה מאוד, מושקע מאוד, עם חזון ויזואלי יוצא דופן, שנראה דומה לסגנון המאוד מוחצן של ז'אן פייר ז'נה ("אמלי"). מצד שני, בשבוע האחרון שמעתי משני מקורות שונים שהסרט הזה מרשים מאוד, ומשאיר רושם מאוד יוצא דופן על הצופה. סרטי נחשון מתכנננים להפיץ את הסרט הזה לקראת סוף מרץ, אחרי שהוא יפתח את הפסטיבל הצרפתי השנתי בעוד כחודש וחצי.

מדובר בדרמה שמתרחשת עם סיום מלחמת העולם הראשונה, לפני כמאה שנה, והיא עוקבת אחרי כמה דמויות שמנסות לחיות אחרי ההרס – חלק עושות כסף מצער של אחרים, וחלק פועלות לסכל מזימות שכאלו, לא בטוח שממניעים מצפוניים. או משהו כזה. הטריילר מסקרן, ועדיין לא ממש הבנתי כלום:

"להתראות שם למעלה" מועמד גם הוא ל-13 פרסי סזאר: פרס הסרט, שחקן (אלבר דופונטל), בימוי (אלבר דופונטל), תסריט מעובד (אלבר דופונטל, בשיתוף עם פייר למטר), 2 שחקני משנה (נילס ארסטרופ מ"נביא" ולורן לפיט מ"היא" של פול ורהובן), תלבושות, עיצוב אמנותי, צילום, עריכה, סאונד, שחקנית משנה (מלאני טיירי), ומוסיקה.

סה לה וי (Les Sens de la Fête) – אריק טולדנו ואוליבייה נקש

טוב, אני מניח שלא צריך להציג. הקומדיה האנושית החמה והנהדרת של צמד הבמאים מצרפת זוכה להרבה אהבה מהאקדמיה בצרפת, כמו שמגיע לה. אין הרבה סיפור בסרט הזה, רק הצגת גלריה גדולה של דמויות, קבוצה גדולה של אנשים במהלך לילה מטורף שהרבה דברים קורים בו. לילה של חתונה מפוארת שבו הגיבורים הם דווקא האנשים מאחורי הקלעים – מארגני החתונה, חברת הקיטרינג, הזמר, ומעל כולם – הבוס שצריך לנהל את הקרקס הזה, וז'אן פייר באקרי בתפקיד הראשי נפלא – גם חם ואנושי, גם מצחיק, וגם לוקח אותי למסע די מטורף של לילה די פסיכי. אם לא ראיתם עדיין, מאוד כדאי (טריילר).


"סה לה וי" מועמד ל-10 פרסי סזאר: שחקנית מבטיחה (איי האידרה, פצצת אנרגיה סוחפת), שחקן מבטיח (בנז'מין לאוורן, שמשחק את החתן בסרט. הכרנו אותו בישראל גם מהתפקיד הראשי ב"נפלאות החושים"), 2 שחקני משנה (ז'יל ללוש, שמשחק את הזמר, ו-ונסן לאקן), שחקן (ז'אן פייר באקרי), עריכה, סאונד, תסריט מקורי (טולדנו+נקש), בימוי (טולדנו+נקש), ופרס לסרט.

ברברה (Barbara) – מתיה אמלריק

מתיה אמלריק הוא שחקן ידוע ומוכר ומוערך מאוד (תפקידו המפורסם ביותר הוא כאדם שיכול רק למצמץ ב"הפרפר ופעמון הצלילה", סרט שאני פחות התלהבתי ממנו), ולפעמים הוא גם מביים. אני מניח שהיוקרה שלו כשחקן דוחפת גם את סרטיו כבמאי לפלטפורמות מכובדות, והוא זוכה גם לביקורות מלטפות, בד"כ. סרטו הקודם, "סיבוב הופעות" (שפספסתי) היה יחסית אהוב. סרטו האחרון, "ברברה", היה בפסטיבל היוקרתי ביתר בעולם, בקאן, אבל קבלת הפנים שלו היתה יותר פושרת. והאמת שאחרי שקראתי על הסרט, לא ממש הבנתי על מה ולמה יש כאן סרט. כי הרעיון הוא לעשות סרט ביוגרפי על הזמרת הצרפתית המפורסמת ברברה (לא מכיר שירים שלה, אבל שמעתי את ההורים שלי מדברים עליה פעם. או את דן כנר ב"צפיחית בדבש").  אבל "ברברה" הוא לא סרט על ברברה. "ברברה" הוא סרט על במאי שעושה סרט על ברברה. ועל השחקנית שמשחקת את ברברה. ועל תהליך עשיית הסרט הזה על ברברה. אז אמלריק גם משחק פה בתפקיד הראשי (הוא מביים את עצמו כבמאי), וז'אן באליבר ("לך תדע") משחקת כאן את השחקנית שמשחקת את ברברה. ומכיוון שאמלריק הוא לא צ'רלי קאופמן, אני מניח שהסרט הזה נע בין "חביב" לבין "מה זה השטויות האלו". (הנה הטריילר)

"ברברה" מועמד ל-9 פרסי סזאר: פרס הסרט, שחקנית, בימוי, תסריט מקורי, סאונד, עריכה, צילום, עיצוב אמנותי, ותלבושות.

בחווה קטנה (Petit Paysan) – הובר שארואל

הסרט הזה הוקרן בפסטיבל קאן, והוא נראה סרט קטן למדי, ועם זאת, מסקרן מאוד. על פניו מדובר בסיפור מאוד אמוציונלי על גבר צעיר שמקבל על עצמו לנהל את חוות הפרות של הוריו. הפרות הן כל חייו, וכשאחת מהן לוקה בוירוס קטלני, הוא יעשה הכל כדי שהמחלה לא תתפשט, כדי ששאר הפרות לא יחלו, כדי שפרנסתו לא תתחסל, וכדי שחייו, שכל כולם מוקדשים לפרות ולחלב שהן מניבות, לא יתפוגגו בעשן. גיבור הסרט לא סומך על אחותו הוטרינרית (מה שמוסיף למצב המתוח ממילא גם ויכוחים משפחתיים), והוא יוזם סדרת פעולות שמטרתן לחסל את הנגיף המאיים, רק שכנראה כל הפעולות האלו, שמקורן בכוונה טובה, הן רק גורמות להחמרת המצב. הטריילר מסקרן מאוד אותי

"בחווה קטנה" מועמד ל-8 פרסי סזאר: פרס הסרט, פרס סרט הביכורים, בימוי, שחקן, תסריט מקורי, מוסיקה, שחקנית משנה, ועריכה.

בית-חולים (Patients) – מהדי אידיר, גראן קור מאלאד

הטריילר של הסרט הזה נראה ממש מדליק, רק שאיכשהו מתגנבת לי ההרגשה שמדובר בסרט שכולו התחכמות אחת גדולה. פשוט: אין בסרט הזה הרבה סיפור. כולו מעקב אחרי חולים, משותקים, בסוג של בית לוינשטיין כזה. וזהו. הטריילר מרגש ומצחיק, אבל נדמה לי שאין כאן ממש ירידה לעומק, מעקב רגיש אחרי כמה דמויות. יותר מזה: שמו של אחד הבמאים (לפחות שם העט שלו) הוא גראן קור מאלאד. בתרגום מצרפתית: גוף גדול וחולה. נראה לי כמו התחכמות מטופשת ומיותרת. מה שאולי מקרין על הסרט עצמו. לא ממש יודע מה לחשוב על הסרט הזה, שאיכשהו זחל אל תוך רשימת המועמדים לסזאר, ואפילו מועמד לפרס הסרט הטוב ביותר.

"בית-חולים" מועמד ל-4 פרסי סזאר: פרס הסרט הטוב ביותר, פרס סרט הביכורים, תסריט מעובד, ופרס השחקן המבטיח.

הפרופסור והסטודנטית (Le Brio) – איוואן אטאל

נדמה שהסרט הזה עובד על נוסחה שחוקה, אבל גם נדמה שהוא לא כזה נורא. ועם שחקן כמו דניאל אוטיי בתפקיד הראשי זה לא יכול להיות ממש רע. במרכז הסיפור סטודנטית צעירה למשפטים. ביום הראשון ללימודים היא מאחרת קצת לשיעור, והפרופסור הבכיר שמרצה פולט הערה שנויה במחלוקת על כך שאיחורים זה דבר טיפוסי למוצאה המזרחי של הסטודנטית. הפרופסור מזומן לבירור בעקבות ההערה הגזענית, וכעונש מוטל עליו לאמן באופן פרטי את אותה סטודנטית לתחרות נאומים ודיבור מול קהל. צמד שמתחיל כשונאים מתקרב אחד אל השני במהלך העבודה המשותפת. לא נראה מקורי במיוחד, אבל כן נראה חביב (טריילר)

"הפרופסור והסטודנטית" מועמד ל-3 פרסי סזאר: פרס הסרט, השחקן (אוטיי), והשחקנית המבטיחה.

ולבסוף

נא (Grave) – ג'וליה דוקורנו

סרט מאוד מדובר בעולם לפני כשנה וחצי, שכבר הוקרן בפסטיבל חיפה, אבל דילגתי עליו. איכשהו היה נדמה לי שיש כאן יותר עבודה טכנית מרשימה של סרט ז'אנר, ופחות דרמה קיצונית שהאירועים בה נגרמים בגלל צורך בלתי נשלט של הדמות הראשית. במרכז הסרט סטודנטית צעירה לוטרינריה. היחס הקשה שהיא מקבלת בלימודים, וטקס החניכה הברוטלי גורמים לשדים הקיצוניים שלה לצאת החוצה, והיא מתחילה לטרוף אנשים. או משהו כזה. הטריילר מרשים, ועם זאת, עדיין אין לי חשק מיוחד לראות את זה.

"נא" גרף במפתיע 6 מועמדויות לסזאר: פרס סרט הביכורים, השחקנית המבטיחה, מוסיקה, סאונד, תסריט מקורי, ובימוי.

עוד אציין ש:

"ברוכים הבאים למונפרנס" (Jeune Femme), זוכה פרס מצלמת הזהב בפסטיבל קאן האחרון, שהיה סרט מדובר בשנה שעברה, ואז ראיתי אותו בפסטיבל חיפה וגיליתי שהוא ככה-ככה, הסרט הזה קיבל רק 2 מועמדויות לסזאר: לשחקנית המבטיחה, ולסרט הביכורים.

"יוצא מן הכלל" (Redoubtable), הסרט שפתח את פסטיבל ירושלים ב-2017, ואז הגיע להקרנות מסחריות, והתגלה שהוא אולי לא סרט רע, אבל מאוד מתחכם, יותר מדי מתחכם, הסרט הזה קיבל 5 מועמדויות לסזאר: לבימוי (מישל האזאנאויציוס), שחקן (לואי גארל בתפקיד ז'אן לוק גודאר), תסריט מעובד, צילום (גיום שיפמן, ששיתף פעולה עם האזאנאויציוס גם ב"ארטיסט", עליו זכה גם באוסקר), ועיצוב אמנותי.

"בית ליד הים" (La Villa), סרטו האחרון של רובר גדיגיאן, שאמור לעלות בבתי קולנוע "לב" בעוד כ-3 חודשים, קיבל רק מועמדות אחת לסזאר – לשחקנית המשנה.

"מר וגברת אדלמן", שהוקרן בישראל בפסטיבל הקומדיות לפני כחודשיים, ועדיין יש סיכוי שיעלה על המסכים בהמשך השנה, הסרט הזה קיבל 2 מועמדויות לסזאר: לפרס סרט הביכורים, ולפרס השחקנית.

"ג'אנגו", הסרט על ג'אנגו ריינהרט, שהיה אמור לקבל הרבה יותר תשומת לב, קיבל רק מועמדות אחת – לפרס השחקן.

"רוקנרול", סרט של גיום קאנה, שבו הוא משחק, פחות או יותר, את עצמו, ובת זוגו בחיים, מריון קוטיאר, משחקת, פחות או יותר, את עצמה, הסרט הזה זכה רק למועמדות אחת לסזאר – לפרס השחקן (לגיום קאנה).

ו"אנשים ומקומות", סרט מאוד מהולל, זכה רק ל-2 מועמדויות לסזאר – לפרס הסרט הדוקומנטרי, ולפרס המוסיקה.

לפרס הסרט הזר מועמדים, בין היתר: "הריבוע" משבדיה, "רצח בהילטון על הנילוס", גם הוא משבדיה (רק לפני כמה ימים "הריבוע" הפסיד ל"רצח בהילטון על הנילוס" את פרס האקדמיה השבדית. מעניין מה יקרה בצרפת), "דנקירק", "אהבה חסרה" מרוסיה, "לה לה לנד", ועוד שני סרטים שלא שמעתי עליהם דבר.

טקס חלוקת הפרסים יתקיים ב-2 במרץ, יומיים לפני האוסקר.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מחשבה אחת על “סזאר 2018: המועמדויות

  1. ״נא״ הוא לא הסרט שאתה מתאר…הטריילר מטעה…
    כדאי לראות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s