אהבה חסרה: הביקורת

(שם הסרט במקור: Нелюбовь)

אנדריי צוויגניאצב הוא הבמאי הרוסי הכי מוכר בעולם כיום, ומהבמאים הכי חשובים בעולם היום בכלל. כל סרט שלו מתקבל אוטומטית לפסטיבל קאן. הסרט הראשון (והמצוין) שלו, "השיבה", זכה בפרס הראשון של פסטיבל ונציה. הסרט הקודם שלו היה מועמד לאוסקר. וגם זה החדש. כל סרט חדש של צוויגניאצב הוא אירוע. גם אני מאוד מעריך את הבמאי הרוסי הזה. ראיתי כמעט את כל סרטיו (הנה מה שכתבתי על "ילנה", ועל "לוויתן"). והנה מגיע "אהבה חסרה", הסרט החדש של אלהי הקולנוע החדשים מרוסיה, והוא…הכי חלש שלו לטעמי.

פתיחת הסרט. רצף של שוטים של טבע קפוא. מושלג. קר. מאוד קר. ואז צילום סטטי של בית ספר דומם. הילדים נמצאים בכיתות, בפנים, ובחוץ קר ושקט. רק דגל רוסי מתנפנף ברוח. זאת אמורה להיות הצהרת הכוונות של הבמאי: כתב האשמה נגד המדינה הרוסית, מדיניותה הקרה וחסרת החמלה כלפי אזרחיה. אבל הסרט לא מתעסק בכלל בזה. המקומות היחידים שבהם נוכחת המדינה בסרט הזה היא באינסרטים של מהדורות חדשות בזמן שגיבורי הסרט נמצאים בבית והטלויזיה דלוקה ברקע, או בזמן שהם נוסעים ברכב, וברדיו משדרים חדשות. ויש גם שוטר שעובר בחיי הדמויות. נציג החוק. והוא בעיקר אמפטי, אבל מתנצל שלא יכול לעזור יותר בגלל חוסר בתקציב. לא משהו שאני לא מכיר מסדרות אמריקאיות או בריטיות, או מהחיים בישראל. אין כאן משהו יוצא דופן וספיציפי לחיים הרוסיים. אז הצהרת הכוונות של הסרט לא מצליחה לבוא לידי מימוש.

גם החלק החזק של צוויניאצב בדרך כלל, היחס הביקורתי והמפוכח לדת, לאלהים, ולקשר שלהם לשלטון, לחזקה שיש להם על חיינו הפשוטים בהווה, גם זה חסר כל תוקף בסרט הזה. שני האנשים שבמרכז הסרט כל כך קרים וחסרי אהבה, חסרי חמלה, עד שאין לי באמת דרך לגשת אליהם. לכאורה, מנקודת מבט מוסרית, הם הרוע המוחלט. האנשים הציניים שמסתכלים אחד על השני, ובעיקר על הילד שלהם, יצור חי וחף מפשע, מבחינה תועלתית וחסרת אנושיות כמעט. אז כשמגיע העונש האלוהי, וכדרכו של עונש (וכדרכו של צוויגניאצב), הוא במימדים תנ"כיים, ואז מגיעה גם החרטה וההכאה על חטא, זה בעיקר מגוחך. עכשיו את/ה מתחרט/ת? עכשיו מבקשים סליחה על דרכיך? מאוחר מדי. ובעיקר, כל הגוף שלי מתקומם, ורק רוצה לומר: מגיע לך. אין בי כל רחמים אליך.

צוויגניאצב מנסה בסרט הזה לספר סיפור על אנשים שמודרכים על ידי תסכול מחוסר האהבה שבחייהם, והם מעבירים את הקור האנושי הזה הלאה, אל הילד. אבל האנשים האלו שבמרכז הסרט נמצאים במקום כל כך קיצוני מהבחינה הזו עד שאין לי דרך דרמטית לגשת אליהם. אם התסריט הזה היה חכם מספיק, הוא היה מוצא דרכים להראות לי את הבזקי האנושיות בתוך הרוע המוחלט הזה. חשבתי במהלך הצפיה על "מלך שלי", סרט צרפתי נהדר שהוקרן כאן לפני כשנתיים. במרכז הסרט ההוא היה סיפור על זוג ששורט ופוצע אחד את השני לכל אורך החיים המשותפים, אבל היו בסרט ההוא גם רגעי חמלה. רגעי אהבה. רגעים שבהם יכולתי לראות את ניצוץ החום האנושי המקורי לפני שהעננים הקדירו את החיים. ב"אהבה חסרה" אין את זה. צוויגניאצב מנסה לספר על החיים החדשים של כל צלע בסיפור, להראות שבכל זאת יש אהבה וחום אנושי בתוך כל אחת מהדמויות האלו (לחוד), אבל זה נראה בעיקר כתועלתיות. הם מדברים על האהבה החדשה בחיים, אבל לי זה נראה כמו מישהו/י נורמלי/ת להעביר איתו/ה את הזמן, ולא מישהו/י שבאמת מגלם/ת את הרגש הפורץ של האהבה.

צוויניאצב נוקט בשפה קולנועית מקוטעת כאן, ב"אהבה חסרה". כמו באותה התחלה שהיא רצף של שוטים של נוף קפוא, גם בהמשך הסרט, הקשר בין האנשים כאן הוא קשר של ניתוק. כי יש כאן הצגת הילד. ואז מעבר לסיפור שלה (לחוד). ואז מעבר לסיפור שלו (לחוד). הסרט לא עורך את הסיפורים שלו ליחידה הומוגנית אחת. "אהבה חסרה" הוא סרט שערוך כסדרה של יחידות נפרדות, קרות, שלא מתחברות. וכשהן נפגשות, הן בעיקר צורחות אחת על השניה. יש רגעים בהם נדמה שצפיה ב"אהבה חסרה" משולה לשתיה של חומצה. אין הרמוניה בסרט הזה, גם מהבחינה הקולנועית.

לזכותו של צוויניאצב צריך לומר שהדרכת השחקנים שלו מעולה. מריאנה ספיבק בתפקיד הראשי מצליחה איכשהו לגרום לי להאמין שאשה כזאת קיימת. אשה שהרוע שלה קיים בגלל תסכול שנבנה במשך חיים שלמים. וגם אלקסיי רוזין, בתפקיד הגבר, יש לו שקט ומופנמות שמופרת כשהעניינים מגיעים לו עד כאן. ושניהם מבצעים את התפקיד שלהם בנטורליסטיות מרשימה, וצוויגניאצב מאיר את מעשיהם ללא סנסציוניות, כדי שאוכל לקרוא את החיים שלהם כאמינים, קרובים לכאן ולעכשיו. אבל צוויגניצב כתב כאן תסריט שלא באמת יודע להראות לי את הצדדים האנושיים של האנשים האלו (הנסיון שלו לספר לי על מה שהיה לפני הוא מגוחך ושקוף, והוא עובר בעיקר בשיחות מיטה, שעצם קיומן מכוון יותר לקהל, ופחות לדמויות), ולמרות שהסרט לא בלתי מעניין, הוא לא באמת יודע להעביר לי את הביקורת שלו על הדת ו/או על המדינה, וגם לא לקרב אותי אל האנשים הקרים שלא באשמתם שחיים ברוסיה. סרט לא רע, אבל מפוספס מאוד.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “אהבה חסרה: הביקורת

  1. אני חושב שקצת פספסת. ראשית, אני לא חושב שהביקורת היא רק על המדינה, על גם על החברה. מנקודת המבט הזאת מדובר בעיקר באלגוריה. ההורים מייצגים את חוסר הסולידריות בחברה (וגם במדינה, כלפי האזרחים שלה), את הניתוק, הקור, האגואיזם הקפיטליסטי שבו לכל אחד אכפת רק מעצמו והוא מאשים את האחרים בכל הבעיות שיש לו. וזו התנהגות שעוברת מדור לדור, כפי שייצגה הסצינה המדהימה עם הסבתא. וזה היה גם בולט מאוד בסצינה שבה האמא רצה על מכונת ריצה עם דגל רוסי על החולצה שלה. החברה רצה במקום, לא מתקדמת. ואני חושב שהוא מנסה לומר שעד שהמצב הזה ישתנה כבר יהיה מאוחר מדי.

    הוא מנסה גם להראות את האלטרנטיבה שבאה לידי ביטוי במה זה היה, העמותה? הארגון ההוא שלא מתוקצב מהממשלה שעוזר למצוא נעדרים. (ראיתי את הסרט מזמן, בפסטיבל חיפה, אז אולי אני לא זוכר את כל הפרטים הקטנים). רק שם, דווקא בארגון ללא כוונת רווח, שהוא לא חלק מהמדינה, יש התקדמות בעלילה. רק אז מתחילים החיפושים האמיתיים. אני חושב שהוא אומר שם שהסולידריות לא חייבת להגיע מתוך חולשה או רכרוכיות, תכונות שנואות אצל העם הרוסי. הסולידריות יכולה להיות צינית וחסרת רגש, אבל חייבים אותה כי אין ברירה אחרת. (תשווה את לייצוג של הסולידריות אצל הישראלי, "אהבת חינם", "ואהבת לרעך כמוך" וכו').

    מנקודת המבט הזו, אני חושב שמדובר באלגוריה מאוד אפקטיבית ומעוררת מחשבה. כצופה (תזכור שהסרט מיועד בעיקר לקהל הרוסי) אתה לא אמור לחבב את ההורים או לחוש אמפתיה כלפיהם, אלא להביט בהם כמראה ולהבהל. להסתכל פנימה על עצמך ועל החברה שאתה חי בה ולהגיד, "לאן הגענו".

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s