חוטים נסתרים: הביקורת

(שם הסרט במקור: Phantom Thread)

קשה לי לנסח התרשמות חד משמעית אחרי צפייה בסרט. כיאה לסרט של פול תומס אנדרסון, זה אכן סרט מרשים מאוד, ומצד שני, זה סרט שלא באמת עובד. מדובר, הרי, בדרמת תלבושות בריטית קלאסית (הפעם ביותר ממובן אחד), ובאותה נשימה, מדובר כמעט בפרודיה לא מכוונת ואפילו די מביכה ברגעים מסוימים על כל הז'אנר הזה.

הרי פול תומס אנדרסון, בכל סרטיו, הוא גאון מטורף. סרטיו הם אודיסיאה פסיכית של אנרגיה סוחפת. טירוף ששולט בדמויות, רצון להצליח בקריירה שהופך לאובססיה ששורפת את כל סביבתו של הגיבור. כך הבחור שרוצה להצליח בתעשיית הפורנו ב"לילות בוגי", או דניאל דיי לואיס עצמו גומר את זה בדם ב"זה ייגמר בדם", או כל הדמויות ב"מגנוליה", שהוא סרט שרץ שלוש שעות ארוכות באמוק הסטרי של סוף העולם, או אפילו אדם סנדלר בקומדיה הרומנטית האקסנטרית "מוכה אהבה". שלא לדבר על חואקין פיניקס הנסחף בטירוף של "המאסטר", ואפילו בסרט החלש ביותר של אנדרסון, "מידות רעות", גם שם פיניקס לא ממש נורמלי (וצריך להזכיר גם את הסרט שהגיע לפני "לילות בוגי", שהוא סרט על שגעון ההימורים). והנה מגיע "חוטים נסתרים". וכולו דיון במהות השגעון. סוג של סרט אישי, שבו פול תומס אנדרסון תוהה על הטבע האמנות של עצמו, ואולי על טבעו שלו. סרט ששואל האם לגאון מכל סוג שהוא (כאן – אמן תפירה ייחודי) מותר להיות חרא של בן אדם. האם זה נסלח כי הוא כל כך מוצלח באמנותו. האם יש אהבה באדם שכזה. איפה עובר הגבול בין גאונות לבין חוסר באנושיות. והתשובה שהסרט הזה נותן: אין גבול. גם אהבה היא סוג של טירוף פסיכי.

דיון מרתק של במאי אוטר שמציף את המסך בטירוף הכל כך מוכר שלו. הבעיה של "חוטים נסתרים" היא שהסרט הזה גם מ להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת