ג'יין: הביקורת

(שם הסרט במקור: Jane)

יש קבוצה של סרטים וסדרות טלויזיה שאני קורא להן בשם כללי: סרטי נשיונל ג'יאוגרפיק. אני לא משתגע על הז'אנר הזה. סרטים שבהם המצלמה עוקבת אחרי הנעשה בטבע, אחרי חיות מסוגים שונים, דגים, לוויתנים, ציפורים, או אריות, נמרים, ופומות בטבע הפתוח והפראי. ממלכת החיות לא כל כך מעניינת אותי. אנשים כן מעניינים אותי. והנה הלכתי לראות את "ג'יין", סרט על אשה שאוהבת חיות. הסרט הזה אמנם הופק ע"י נשיונל ג'יאוגרפיק, אבל חשבתי שבגלל שלסרט קוראים "ג'יין", הוא יהיה על ג'יין, והטבע לא יהיה העיקר כאן, אלא התשוקה הלא מוסברת (שקיוויתי שתוסבר) של אשה צעירה ויפה ללכת לחיות לבד באפריקה, רק עם שימפנזים. "ג'יין" היה גם סרט מאוד מדובר בחודשים האחרונים, ומבקרים בחו"ל אף צפו שיזכה באוסקר (בסופו של דבר הוא אפילו לא מועמד, מה שגרר פוסטים של מבקרי קולנוע שמנסים להבין איך זה קרה). והנה מועדון הצפיה החודשי של דוקאביב מביא את הסרט המדובר הזה לכמה הקרנות בסינמטקים במהלך חודש פברואר. הכל מוכן לחוויה מרגשת.לא התרגשתי.

יש כאן אכן את סיפורה של ג'יין. והיא אפילו מתראיינת ומספרת על הכל ברטרוספקטיבה. אבל "ג'יין" מ להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת