אני, טוניה: הביקורת

(שם הסרט במקור: I, Tonya)

טוניה הארדינג יורקת דם. כתם דם אדום על הרצפה הלבנה. זה הדבר האחרון שרואים בסרט הזה. וזה גם הסרט כולו. סרט מהקישקעס.

אני מספיק מבוגר לזכור את הסיפור הזה על טוניה הארדינג. לזכור במטושטש. אני לא ממש מתלהב מהספורט הזה, החלקה על הקרח, אבל אני זוכר, ככה במעומעם, את כותרות העיתונים. זה חרג ממדורי הספורט, הסיפור הזה. מישהי שסידרה שישברו את הרגלים (בצורה הכי מילולית שיש) למתחרה שלה. אני זוכר שדיברו על זה תקופה מסוימת. אבל אני לא ממש ירדתי לפרטים. איפשהו באמצע הסרט הזה הדמויות אומרות: ועכשיו, לתקרית. הרי בשביל זה התכנסנו, לא?! אבל קרייג גילספי הבמאי מתגלה כאדם חכם מספיק. הוא לוקח את הזמן לספר לי על הרקע, על הדמויות, ורק כשהכל יושב במקום, רק אז מגיעים ל"תקרית".

כי קרייג גילספי הבין משהו על הסיפור הזה: מדובר בסיפור שיש בו הרבה אמוציות.

אהבה אמיתית לאמנות הריקוד על הקרח. אהבה של להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת