דוד די דונטלו 2018: המועמדויות

היום בצהרים, במסיבת עיתונאים מנומנמת, הוכרזו המועמדים לפרס האקדמיה האיטלקית לקולנוע. בתפריט: סרט אחד שמוביל במספר המועמדויות באופן ברור, סרט אחר שהיה נציג איטליה לאוסקר, סרט אנימציה אחד, סרט בינוני אחד של במאי ותיק, וגם סרט חדש של הבמאי של "זרים מושלמים". הלהיט הענק ההוא זכה לפני שנתיים בפרס הסרט הטוב ביותר של האקדמיה האיטלקית. החדש לא ישחזר את ההישג ההוא, אבל גם לו יש לא מעט מועמדויות. בפוסט כאן אני אנסה לסקור את השמות הבולטים בקולנוע האיטלקי השנה, אלו שמובילים את רשימת המועמדויות לפרס האקדמיה לקולנוע של איטליה 2018, פרס הדוד די דונטלו:

הנער מצ'אמברה (A Ciambra) – ג'ונאס קארפיניאנו

הסרט שאיטליה שלחה לאוסקר השנה היה סרט מרשים מצד אחד, ומעייף מצד שני. סוג של תעודה ניאו ריאליסטית מרתקת שמתמשכת קצת יותר מדי זמן, עם מעט מאוד קונפליקטים דרמטיים שיחזיקו את העניין שלי במשך שעתיים. יש אמנם מעקב מסקרן ומרשים אחרי חיים של אנשים בתחתית הסולם הסוציאלי באיטליה של היום, אבל כמעט ללא סיפור או איזשהו אלמנט שיקרב אותי לחיים של הנער הזה מצ'אמברה, או של משפחתו, חבריו, וסביבתו. ראיתי את הסרט בפסטיבל חיפה, וכתבתי עליו כאן. הטריילר אמנם מרשים, אבל הסרט עצמו בכללותו,  לא מספיק טוב.

"הנער מצ'אמברה" מועמד ל-7 פרסי דוד די דונטלו: פרס הסרט, בימוי, תסריט מקורי, הפקה, צילום, עריכה, וסאונד.

העדינות (La Tenerezza) – ג'יאני אמליו

כשראיתי את הסרט בפסטיבל חיפה כתבתי, בין היתר, שבהתחלה "העדינות" עושה רושם של סרט בסגנון קלאסי, אבל בהמשך הסתבר שיש הבדל בין קלאסי לבין מיושן, ו"העדינות" נוטה יותר לכיוון השני. ג'יאני אמליו הוא במאי ותיק העוסק בדרמות עדינות, רק שב"עדינות" היה נדמה לי שהכל מתוכנן מדי, לא באמת מפותח ואמיתי, לא באמת אמין, ולא באמת מרגש. סיפור מאולץ על ידידות שמתפתחת בין זקן נרגן (אלא מה) לבין שכניו החדשים, וכך גם סודות מהעבר יוצאים אל האור (כמובן). הטריילר (הלא מתורגם) מדגים היטב את המשיכה לקולנוע הקלאסי, כמו גם את מערכות היחסים הקצת מאולצות שיש כאן.

"העדינות" מועמד ל-8 פרסי דוד די דונטלו: פרס הסרט, בימוי, תסריט מעובד, שחקן, שחקנית משנה, שחקן משנה, מוסיקה, ועיצוב אמנותי.

סינדרלה החתולה (Gatta Cenerentola) – אלסנדרו ראק, איוון קפיאלו, מריו גוארניירי, דאריו סאנסונה

ראיתי לא מעט סרטים בפסטיבל חיפה האחרון, אבל את זה פספסתי. ולא בגלל שלא רציתי לראות אותו. פשוט לא יצא. וזה דווקא נראה כמו פרויקט מסקרן. גרסת אנימציה חדשה של סיפור סינדרלה, אבל באיטלקית, ובלי המתיקות הוולט-דיסנית. אביה של גיבורת הסרט הזה נרצח ע"י סוחר סמים, ועכשיו היא חיה בספינה נטושה עם האלמנה, האמא החורגת המרשעת שלה, ושש בנותיה (אחיותיה החורגות של הגיבורה. בעצם 5 אחיות חורגות, ואחד דראג-קווין). האב המנוח היה ממציא ומדען, ואת הספינה שהיא הבית של סינדרלה שלנו מאכלסות גם הולוגרמות שונות, וזכרונות עבר. על רקע סביבה נפוליטנית מוזנחת של פשע, ובצל זכרונות מהאב והתאכזרות הסביבה, הסינדרלה שלנו מגיעה לגיל 18, כשלכל אחד מהסובבים אותה יש רעיונות מה בדיוק לעשות איתה, והיא תצטרך להתבגר בעצמה. והכל באנימציה שלכאורה אמורה להיות מתוקה ומלטפת, אבל בעצם יש בה הערות על הפוליטיקה האיטלקית, כמו גם על המצב הסוציאלי המוזנח של איטליה. הטריילר בהחלט מסקרן.

"סינדרלה החתולה" מועמד ל-6 פרסי דוד די דונטלו: פרס הסרט, הפקה, מוסיקה, שיר מקורי, סאונד, ואפקטים.

ועכשיו, לסרט המוביל במספר המועמדויות, והוא

אהבה ופשע (Ammore e Malavita) – האחים מאנטי

דון וינצ'נזו, הידוע בכינויו "מלך הדגים", הוא הבוס הגדול של הקאמורה המקומית בנאפולי. הוא נורה בעכוזו, ולא יעמוד בהשפלה שכזו. אשתו וחייליו הנאמנים רוקמים מזימה לזייף את מותו, ולשמר את עליונותו ושלטון הפחד שלו בדרכים שונות. הכל עובד מצוין עד ש…אחות בית חולים בשם פאטימה היא עדה למזימה, והיא עלולה לפוצץ את כל הסיפור. רוסריו וצ'ירו, רוצחים שכירים בשירות דון וינצ'נזו, יוצאים לחסל את העדה ואת הראיות. הבעיה: פאטימה וצ'ירו היו נאהבים בעבר. סרט מלא אמוציות, פשע, ו…שירים. בנוסף לכל, הסרט הזה הוא גם מחזמר. ואני אמנם די מתעב את הז'אנר הזה, אבל את הסרט הזה אני רוצה לראות.

"אהבה ופשע" מועמד ל-15 פרסי דוד די דונטלו (בערך כפול מכל שאר הסרטים): פרס הסרט, בימוי, תסריט מקורי, הפקה, שחקנית משנה, שחקן משנה, מוסיקה, שיר מקורי, עיצוב אמנותי, תלבושות, איפור, עיצוב שיער, עריכה, סאונד, ואפקטים.

ניקו, 1988 (Nico1988) – סוזאנה ניצ'יארלי

אני מודה שאני לא ממש מכיר את הזמרת הזו, ניקו, או את סיפור חייה, או את חשיבותה להסטוריה של מוסיקת הרוק. כך שהביוגרפיה הקולנועית הזו אמורה לעניין אותי פחות. אבל צפייה בטריילר מסקרנת אותי בגלל עניין אחד מרכזי: זה נראה כמו טור דה פורס מרתק של השחקנית הדנית הנהדרת טרינה דירהולם, בתפקיד ניקו. הסרט הזה, להבנתי, עוקב אחרי השנתיים האחרונות בחייה של ניקו, שבהן היא ניסתה לחזור ולהופיע, לחזור ולהיות "ניקו", ובמקביל להיאבק בהתמכרויות שלה, וגם לנסות ולהיות אמא, גם אם באיחור, לבן שלה, אותו היא איבדה מזמן. סרט איטלקי המתרחש באנגליה וברחבי אירופה, דובר אנגלית, עם שחקנית דנית בתפקיד הראשי. ובכל זאת, מסקרן.

"ניקו, 1988" מועמד ל-8 פרסי דוד די דונטלו: פרס הסרט, תסריט מקורי, הפקה, מוסיקה, איפור, עיצוב שיער, עריכה, וסאונד.

נאפולי המסתורית (Napoli Velata) – פרזאן אוזפטק

מסתבר שהעיר נאפולי היא הכוכבת הגדולה של הקולנוע האיטלקי של השנה. "אהבה ופשע", "סינדרלה החתולה", וגם "העדינות" מתרחשים בעיר הזאת, וגם, כמובן, הסרט הזה שהעיר הזו מופיעה בשמו.

פרזאן אוזפטק הוא במאי ותיק, מוכר, ומוערך באיטליה וגם בפסטיבלים ברחבי העולם, אבל אני הצלחתי בכשרון לפספס הקרנות של סרטים קודמים שלו. סרטו האחרון יצא למסכים באיטליה לקראת הכריסמס וראש השנה, והוא, כנראה, גם רומנטי וחם, וגם תעלומת מתח. במרכז הסרט (שביותר ממקום אחד ראיתי את שם התואר "חושני" מוצמד אליו) עומדת חוקרת מקרי מוות. היא פוגשת גבר במסיבה ועוברת לילה של תשוקה. ואז הוא נעלם. כאשה שהמוות מקיף אותה על בסיס יומיומי, התעלומה היא מה קרה לגבר, והאם הוא מת, ואיך. והאם לא קוראים לו, במקרה, איתי טיראן.

"נאפולי המסתורית" מועמד ל-11 פרסי דוד די דונטלו (אבל לא לפרס הסרט): פרס הבימוי, שחקנית, שחקן, שחקנית משנה, שחקן משנה, צילום, מוסיקה, עיצוב אמנותי, תלבושות, איפור, וסאונד.

קשוחים ורעים (Brutti e Cattivi) – קוסימו גומז

ולסרט החצוף של השנה:

קבוצה של גנבים מתכננת שוד נועז. אחרי הביצוע מתברר שכל אחד מהחבורה מתכנן בסתר להיפטר מחבריו ולשמור על השלל לעצמו. הקאץ' בכל הסיפור הזה: מדובר בחבורה מטורללת של נכים ומוגבלים: לאחד אין רגלים, לאחרת אין ידיים, שלישי הוא ראסטה-מן נרקומן, והאחרון הוא ראפר גמד. קומדיית פשע לא קונבנציונלית.

"קשוחים ורעים" מועמד ל-6 פרסי דוד די דונטלו: פרס בימוי הביכורים, עיצוב אמנותי, תלבושות, איפור, עיצוב שיער, ואפקטים.

והסרט האחרון ברשימה הוא זה שיסקרן הרבה אנשים כאן, אם כי נדמה לי שאני כבר מתחיל להבין את רעיון הניו-אייג' של הבמאי הזה:

המקום (The Place) – פאולו ג'נובזה

ההצלחה המפתיעה של הקולנוע האיטלקי בשנים האחרונות היתה של הסרט הזה עם הפלאפונים. אז הנה סרט חדש של הבמאי של הסרט ההוא. כמו המשחק הבורגני ההוא, גם כאן משחק: ב"מקום" יושבת לה דמות מסתורית. בכוחה להגשים את המשאלות הכמוסות של כל אחד ואחת מאיתנו. אבל תמורת המתנה הזו הוא ידרוש משהו בתמורה. וכך מתקבצים אל "המקום" קבוצה של זרים (מושלמים?), שברובה דומה מאוד לזרים מהסרט הקודם (כלומר, אותם שחקנים), מבקשים לשתות ממימיו של הנביא החדש, ומוכנים לשלם את המחיר (או שלא). מסוקרנים? הנה הטריילר לטעימה ראשונה, ואני מניח שהסרט הזה יגיע לכאן מתישהו, כי קשה להתעלם מהמשפט: "מהבמאי של הלהיט …". אני, בינתיים, נשאר ציני.

"זרים מושלמים" הפתיע לפני שנתיים, וזכה בפרס הסרט הטוב ביותר. השנה זה לא יקרה, כי "המקום" לא מועמד לפרס הסרט, אבל הוא כן מועמד ל-7 פרסים אחרים: בימוי, תסריט מעובד, שחקן, שחקנית משנה, צילום, שיר, ועריכה.


עד כאן סקירה של הסרטים הבולטים ברשימת המועמדים לפרס האקדמיה האיטלקית לשנה זו. טקס חלוקת הפרסים יתקיים ב-21 במרץ.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s