אויבים: הביקורת

(שם הסרט במקור: Hostiles)

כל עוד הסרט הזה מתעסק בקולנוע, בצילום, בשילוב מוסיקה ותמונה, בהדרכת שחקנים, במבט על שחקנים שמסורים לתפקיד שלהם – כל עוד "אויבים" עושה את כל זה, הוא יצירת אמנות מפעימה. ברגע שהוא פותח את הפה, ברגע שהוא מדבר ומדברר את עצמו – הוא דידקטי, לרגעים ממש מביך, ולא ממש נעים. שני אלו חיים זה לצד זה ב"אויבים".

אז מה הדרך לטפל בקונפליקט מתמשך? מלחמה תמידית? להראות להם שאתה הכי חזק, להכניע אותם בכח הזרוע, או ללכת לקראתם ביוזמת שלום? ואולי זה הכל בגלל הכיבוש? אולי בגלל שלקחנו את אדמתם, מחאתם מוצדקת? ואולי מחאתם מוצדקת, אבל הטרור לא? ואולי כן? ואולי מי שמרחם על אכזרים גורלו יתאכזר לרחמנים? ואולי לא כל ה"הם" אכזרים? ואולי כן? ואולי מי שישב בכלא, שילם על מעשיו, יוכל להשתקם? ואולי לא?

כל אלו, ויותר, הן שאלות הנדונות בסרט הזה. כן, הוא מתרחש במאה ה-19 בארה"ב, והוא מספר על יריבות בין אמריקאים לבנים לאינדיאנים, אבל הפיסקה הזאת למעלה נשמעת מוכרת לכל ישראלי שחי פה, והדיון ביחסי לבנים-אינדיאנים באמריקה יכול בקלות להיות דיון ביחסי ישראלים-פלסטינים. אבל זה מה שזה. דיון. "אויבים" לא באמת להמשיך לקרוא