ליידי בירד: הביקורת

(שם הסרט במקור: Lady Bird)

ואני כל כך רציתי לאהוב את הסרט הזה…

כי סרט אינדי קטן, אנושי, שמבוים על ידי אישה, ומספר על נשים, ועל מערכת יחסים בין אמא ובת, ועל התבגרות, ועל אהבה ראשונה – כל מה שאני אמור לאהוב. אבל הסרט הזה לא עובד.

כי הוא אולי צעיר, וגרובי, ומדליק, ועוד כל מיני שמות תואר שנדבקים למילה צעיר, אבל כמו הרבה צעירים היום, הוא חסר מנוח, חסר יכולת להתמקד על משהו אחד, חסר יכולת קשב. כי אם תשאלו אותי על מה הסרט הזה, אז אני אומר: זה סרט על יחסי אמא ובת. וגם על התבגרות נערות בארה"ב. וגם על השפעת החיים בעיר הקטנה, במקרה הזה סקרמנטו, חיים בצל הערים הגדולות, על החיים שלך. וגם על המצב הכלכלי בערים קטנות. וגם על הקיטוב החברתי בין עשירים לעניים בארה"ב. וגם על יחסי דת וחילוניות בארה"ב. "ליידי בירד" הוא על כל אלו, וכתוצאה מכך, הוא על אף אחד מאלו.

"ליידי בירד" הוא סרט מאוד מפוזר. במרכזו אכן נערה מתבגרת. היא לומדת בבית ספר דתי, אבל רק בגלל שלא היה להם כסף לבית ספר אחר. והבדיחה הכמעט יחידה שהצחיקה אותי בסרט הזה נוגעת למעשה קונדס שליידי בירד עושה לנזירה. אבל יש בסרט הזה הרבה התייחסויות לסקס, כי נערה מתבגרת וזה. ואיך לימודים בבית ספר דתי משפיעים על זה? לא קיים בסרט.

ויש התאהבות ראשונה. ועוד אחת. והבחור הראשון, יש עניין איתו. אבל הכל בסרט הזה מתרחש בסצנות קצרות. הצפייה בסרט הזה ממש תסכלה אותי. כאילו הכל עומד במקום הנכון, הכל מונח שם כדי שאני אתרגש, אבל הדרמה מסרבת לעבוד. הכל קצר מדי. ערוך דק מדי. הדמויות אומרות את הרפליקות שכתובות שם בתסריט, ו…קאט. לסצינה הבא. אין שום הקשבה להלמות הלב. אין המתנה קטנה כדי שאוכל באמת להתאהב בדמויות, להתאהב עם הדמויות, כך שהלב שלי ישבר איתן. וכך גם הייתי מבין מה קורה עם הבחור הזה, הראשון, לכעוס, להבין, לסלוח. הייתי עובר סקאלת רגשות שלמה אם הסרט היה מוביל אותי ביד, לוקח קצת את הזמן כדי לרגש אותי, במקום לחתוך מהר לסצינה הבאה.

אז כן, המשחק של לורי מטקלף  בתפקיד האמא נהדר, והוא שילוב של אהבת אם עם כל הלחצים שעובדים על אשה בגיל שלה – קריירה, מצב כלכלי לוחץ, וכן, גם גידול ילדים בגיל קשה. היא כועסת, וצועקת, וגם אוהבת. בתוך הבימוי חסר הסבלנות של גרטה גרוויג, מטקלף לא צריכה לומר הרבה, והכל בפנים שלה, בדרך שבה הגוף שלה מגיב לסיטואציות. וכמובן, סירשה רונאן בתפקיד הראשי – צעירה חסרת מנוח, אבל גם היא יודעת להעביר מה עובר עליה בלי הרבה מאמץ.

אז רק חבל שהסרט הזה מתפזר מדי, מדבר על יותר מדי נושאים, ולא ממצה את הדיון באף אחד מהם. יש כמה סצינות בסרט שבהן הטלויזיה דלוקה, החדשות ברקע, ואין התייחסות אליהן. כאילו רוצה לפתוח את הסרט לפוקוס רחב יותר, אבל שוכחים שזה סרט קטן, שצריך דווקא לסגור צמצם על הבחורה הזאת, ללכת עם התודעה שלה. ולשכוח לרגע דיונים גדולים. מספיק שאני אדע שהיא חולמת על חיים בבית גדול. זה אומר מספיק על הפערים בין עשירים ועניים. אבל הסרט הזה רוצה יותר, ומספר גם על העבודה של אבא, ושל האח, ובכך הוא מרדד את הדיון, כי אף אחת מהנקודות לא מפותחת מספיק, והכל ביחד לא מצטרף למשהו גדול יותר. ודרמטית זה מפזר לי את תשומת הלב, את הפוקוס שלי בנערה, ופחות אכפת לי ממנה.

אז היתה כאן כוונה טובה, וחומר טוב לדרמה קטנה-גדולה. חומר יש. דרמה אין. לפחות לא כזאת שיש לה איזושהי השפעה עלי.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s