פסטיבל קולנוע צרפתי: קנאה

(שם הסרט במקור: Jalouse)

ובסוף הצפיה בסרט, אני קם מהכסא, ונאנח: איזה סרט יפהפה ומקסים!

יש כאן את כל החומרים לסרט דרמטי כבד ועצום, אבל כמו בסרטם הקודם, "העדינות", גם כאן האחים פואקינוס נמנעים מהגזמות. למעשה, הדבר הכי יפה בסרט הזה הוא האנושיות החמה שבהם הם מתייחסים לדמות הראשית, ולכל דמויות המשנה. הדבר הראשון ששמים לב אליו הוא שאין כאן בעצם סיפור. אין באמת מנוע נראטיבי שלוקח אותי ביד, מסביר לי את המשבר של האשה הזו. אין כאן משהו שייצור את הדרמה הגדולה. ובכל זאת, הסרט הזה עובד.

כי האחים פואקינוס מכירים לי את הדמות הזו בכל רגעיה, החביבים, כמו גם אלו שמוציאים ממנה את השד הרע שבתוכה. ועדיין, הבמאים האלו יודעים למצוא את הנקודה האנושית, את החמלה כלפי הדמות הזו. הרי האשה הזו או להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת