בחזרה מטואיצ'י: הביקורת

(שם הסרט במקור: Jungle)

אני ידעתי שזה יגיע. הרי כסרט לא ישראלי על ישראלי, אפשר לבוא בלא מעט טרוניות וטענות כנגד הסרט הזה, ורוב הטענות במקרה הזה נכונות, אבל לטעמי הן בטלות בשישים, כי היה לי קשה להתנגד לכוח העצום שהוא מפעיל עלי, להשפעה החזקה שיש לו. קשה מאוד להימנע מלמחוא כפיים בסוף הסרט. הסרט "בחזרה מטואיצ'י" הוא מסע נפשי ארוך שבסופו התעלות. מסע שמשפיע עלי פיסית, באולם הקולנוע. וזה לא דבר של מה בכך.

כשראיתי את הסרט לראשונה כתבתי שהסרט מתחיל בשבילי רק אחרי שעה בערך. עכשיו, אחרי צפייה שניה, זה לא לגמרי נכון. אכן, החצי השני של הסרט הרבה יותר מרתק מהראשון, אבל גם בהתחלה, למרות לא מעט חריקות, כבר שם מונחת הקרקע להרפתקאה האמיתית שתבוא אחר כך. אנד איט איז וואן הל אוף א רייד. הבמאי גרג מקלין הוא אולי לא אשף בניית הדמויות. לא באמת ברור למה יוסי גינזבורג וחבריו הולכים אחרי המדריך הזה, שכבר מהשניה הראשונה מאופיין כאדם מפוקפק ביותר. ומצד שני, כבר בהתחלה מקלין מאותת לי שהוא יודע לעבוד עם מוסיקה, ומצליח להדביק אותי בהתלהבות של יוסי גינזבורג, בתשוקה שלו למסע, להרפתקאה, לניעור השגרה. הכל צבעוני, חוגג, והמוסיקה שמחה. אמנם החבר של גינזבורג מאופיין כילדותי מדי, לא באמת בנוי למסע שכזה, אבל זה רק כדי לתת קונטרה לאמונה העמוקה של יוסי בעצמו. ואח"כ, בחלק השני של הסרט, ההזיות של יוסי גינזבורג מבוימות בצורה מביכה למדי, אבל הן נחוצות וקריטיות כדי להבין את הלך הרוח של הדמות הראשית.

כי מצד שני, צריך להבין את העוצמה של הבימוי בסצינות שבהן הטבע מכה בחוזקה. השילוב של צילום מרהיב, עריכה מדויקת, ועבודה נפלאה עם מוסיקה ועם סאונד – הכל ביחד יוצר אפקט מהמם, סוחף. ולכל זה צריך להוסיף את העבודה הבלתי תיאמן של דניאל רדקליף בתפקיד הראשי. ההתמסרות הטוטאלית שלו למצב הגופני-פיסי של אדם שצריך לשרוד זמן ארוך במקום מסוכן מאוד ולא מוכר, כמו גם ההבנה העמוקה שלו את המצב המנטאלי ההולך ומתערער של אדם הנמצא לבד-לבד, במקום זר מלא סכנות קיומיות מיידיות, ללא יכולת ליצור קשר עם אף אחד במשך זמן הולך ומתארך – דניאל רדקליף מוביל אותי בצורה מרתקת במסע אל תוך השגעון של אדם שאיפשהו, בתוך כל זה, מצליח למצוא בתוכו את האמונה ביכולתו לגבור על כל זה, להמשיך במסע הזה, לשרוד, לחיות. איפשהו בתוך הנפש שלו, דניאל רדקליף מוצא את הגרעין האנושי של יוסי גיננזבורג, גבר יוצא דופן במצב קיומי קיצוני מאוד, ובעזרת קולנוע שמכניס אותי מדי פעם למצב של הלם, אני נכנס אל תוך נשמתו של האיש הזה במצב המאוד לא רגיל הזה, מחפש בעצמו את האמונה בישועה גם במצבים בלתי אפשריים כמו אלו שמוצגים כאן, מצבים שקרו והיו באמת.

אז כן, אפשר להתקטנן ולהתלונן על ניטפוקים כאלו ואחרים במהלך הצפיה. אבל קשה שלא להיסחף אחרי קולנוע ההלם הזה, המשחק האדיר של דניאל רדקליף, ואחרי האיש הזה, יוסי גינזבורג, אדם שמייצג את האמונה ברוח האנושית גם במצבים שלא יאומנו. לא סרט מושלם, אבל סרט שלם, ואפקטיבי מאוד.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “בחזרה מטואיצ'י: הביקורת

  1. ביקורת מצוינת. אחלה מבקר שבעולם. מלבד המחמאות לצורת המים, אף אחד לא מושלם,
    לשאר- כ 80% ההילולים מוצדקים לטעמי גם !

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s