שחקן מספר אחת: הביקורת

(שם הסרט במקור: Ready Player One)

נשאלת השאלה: האם למישהו כמוני, מישהו שמשחק המחשב הכי מלהיב שהוא מכיר הוא סוליטייר (וקצת קנדי קראש. אבל ממש קצת), האם למישהו כזה יש בכלל מה לעשות בסרט הזה, "שחקן מספר אחת"? והתשובה, למרבה הצער: לא.

דקות בודדות לתוך הסרט הרגשתי שאיבדתי כל קשר עם מה שמתרחש על המסך. משפטים חסרי פשר (להבנתי. אני מתאר לעצמי שאנשים שכן מכירים משחקי מחשב למינהו מבינים כל מילה) נזרקים לאויר במהירות מסחררת. משפט כמו: "חייבים לעבור את גשר אודון כדי להגיע לטירת קאמפסון, שם יושב הרשע גונגוגזון. רק במלחמה ישירה איתו ניתן יהיה להשיג את מפתח הקסמים הפותח את המעבר לארץ מקסימון, שם נוכל סוף סוף להשיג את שרביט הקסמים של גנדל, ובעזרתו להשיג שליטה עולמית!" הוא משפט שהמצאתי בעצמי, אבל עבורי יש לו הגיון דומה לחלק גדול מהמשפטים הנאמרים בסרט הזה (כלומר: אין לו הגיון בכלל).

מה גם ש להמשיך לקרוא