מקום שקט: הביקורת

(שם הסרט במקור: A Quiet Place)

רעיון מדליק יש לסרט הזה. קטע. אם אתה מדבר, אם אתה מוציא הגה מהפה – אתה מת. פשוט. אם אתה עושה איזשהו רעש – תבוא מפלצת ותאכל אותך. אז איך חיים בשקט מוחלט? בפחד תמידי? איך חיים עם אנשים אחרים, ושומרים על שקט? איך מגינים עליהם מפני הנורא מכל?

אחלה פרמיס לסרט. מה גם שאת הבעל והאשה בסרט משחקים בעל ואשה בחיים האמיתיים, והצלע הנשית בסרט היא אחת מהשחקניות החביבות עלי בעולם – אמילי בלאנט. הבעל הוא גם הבמאי כאן. ולמרות שהסרט מוגדר כסרט אימה (לטעמי הוא יותר מתח מאימה), ואימה היא לא הסוגה החביבה עלי, לקחתי את כל הנימוקים בעד, והלכתי לראות את הסרט.

אז ככה: מסתבר שג'ון קרסינקי הוא במאי לא רע בכלל. הוא נעזר בשירותיה של צלמת מדנמרק בשם שרלוט ברוס כריסטנסן (שעבדה כבר עם אמילי בלאנט בעבר, ב"בחורה על הרכבת". בדנמרק היא עבדה יותר מפעם אחת עם תומס וינטרברג, למשל ב"ניצוד"). הצלמת הזאת יודעת ליצור מתח בתנועה, להזיז את המצלמה בתנועה חלקה וסיבובית, להסתיר ולגלות דברים בטיימינג מדויק עם השחקנים. חלק גדול מהמתח האפקטיבי של הסרט הזה הוא בצילום המרשים.

קרסינקי גם מרשים מאוד ב להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת