חברים לחיים: הביקורת

(שם הסרט במקור: Last Flag Flying)

לפעמים סרטים על שום דבר הם הסרטים הכי יפים. כי בסופו של דבר אולי אין בהם כלום, אבל יש בהם עולם ומלואו. וכך, בכל הרגעים ש"חברים לחיים" הוא לא סרט על משהו מוגדר (והרגעים האלו תופסים את מירב זמן המסך כאן), הסרט הזה הוא יפהפה, מרגש, תענוג לצפיה. וברגעים המעטים שהוא בכל זאת מנסה להיות על משהו מוגדר וקונקרטי, אלו הרגעים החלשים של הסיפור הזה.

"חברים לחיים" הוא בבסיסו סרט מסע. וסרטים שכאלו אמנם מגדירים כבר בהתחלה מהי מטרת המסע, אבל מה שבאמת חשוב בהם הוא לא היעד, אלא הדרך לאותו יעד. כל מה שקורה בדרך וממלא את זמן המסך – אלו הם החיים האמיתיים, אלו שממלאים את הזמן עד שנגיע. וזה הסרט הזה: גבר מגיע לבר. מסתבר שיש היכרות מוקדמת בינו לבין הברמן. הגבר הזה שכל את בנו בצבא, ומבקש מחברו הותיק להתלוות אליו אל ההלוויה. וחבר שלישי מצטרף. והמסע הזה שממלא את רוב דקות הסרט הוא מסע של אנושיות חמה ולבבית.ריצ'ארד לינקלייטר הבמאי עושה כאן עבודת אמן של קביעת טון הסרט: מלנכולי, אבל לא דכאוני. בתוך היגון הכל כך עמוק על אובדן הבן, יש כאן גם להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת