חברים לחיים: הביקורת

(שם הסרט במקור: Last Flag Flying)

לפעמים סרטים על שום דבר הם הסרטים הכי יפים. כי בסופו של דבר אולי אין בהם כלום, אבל יש בהם עולם ומלואו. וכך, בכל הרגעים ש"חברים לחיים" הוא לא סרט על משהו מוגדר (והרגעים האלו תופסים את מירב זמן המסך כאן), הסרט הזה הוא יפהפה, מרגש, תענוג לצפיה. וברגעים המעטים שהוא בכל זאת מנסה להיות על משהו מוגדר וקונקרטי, אלו הרגעים החלשים של הסיפור הזה.

"חברים לחיים" הוא בבסיסו סרט מסע. וסרטים שכאלו אמנם מגדירים כבר בהתחלה מהי מטרת המסע, אבל מה שבאמת חשוב בהם הוא לא היעד, אלא הדרך לאותו יעד. כל מה שקורה בדרך וממלא את זמן המסך – אלו הם החיים האמיתיים, אלו שממלאים את הזמן עד שנגיע. וזה הסרט הזה: גבר מגיע לבר. מסתבר שיש היכרות מוקדמת בינו לבין הברמן. הגבר הזה שכל את בנו בצבא, ומבקש מחברו הותיק להתלוות אליו אל ההלוויה. וחבר שלישי מצטרף. והמסע הזה שממלא את רוב דקות הסרט הוא מסע של אנושיות חמה ולבבית.ריצ'ארד לינקלייטר הבמאי עושה כאן עבודת אמן של קביעת טון הסרט: מלנכולי, אבל לא דכאוני. בתוך היגון הכל כך עמוק על אובדן הבן, יש כאן גם נחמה חברית, דרך שבה אנשים עוזרים לאדם במשבר, אפילו כמה רגעים מאוד משעשעים, ומצד שני, לינקלייטר יודע לא להיגרר לחגיגה מוגזמת. הוא מביים את הסרט הזה כמו לוליין מנוסה – עצוב על מות הבן, אבל גם עם לא מעט רגעי הומור שיודע לרסן את עצמו בגלל הכבוד למצבו העדין של החבר. והמשחק של שלושת השחקנים הראשיים כאן הוא תענוג לחוות. כל אחד מהם שונה בטמפרמנט, אבל הקשר בין שלושתם, תחת הנסיבות הקשות, ממלא את הסרט ברגעים יפהפיים, מרגשים, מצחיקים – ובעיקר אנושיים. כמו ג'סי וסלין בטרילוגיית "לפני" של אותו במאי – יש כאן פשוט שחקנים, אנשים, בכימיה נפלאה וזורמת בטבעיות, שמעבירים זמן ביחד, מספקים נחמה אחד לשני, חיים את החיים.

וכך "חברים לחיים" מלא בהרפתקאות של אנשים מבוגרים שכבר עברו דבר או שניים בחייהם. לא פריקת עול כמו בקומדיות המטופשות, אלא עזרה הדדית כל כך אמינה עד שקשה לי להבחין בין החיים עצמם לבין מה שקורה על המסך. למעשה, המקומות העיקריים שבהם אני מוצא את עצמי נשלף החוצה מהחוויה הם דווקא הרגעים שבהם החברים מנסים לברר לעצמם אירוע מסוים מהעבר, או שאר הרגעים שבהם קורה משהו קונקרטי שמזיז את הסיפור קדימה. אלו הרגעים המלאכותיים של הסרט, שבהם יש איזשהו נסיון צולע לאמירה כלשהי.

אבל בשאר הרגעים, שהם רוב הסרט, יש כאן שלושה אנשים שאני שמח שפגשתי, ואני לא רוצה ללכת הביתה, אלא פשוט להמשיך ולבלות איתם. שרשרת של אירועים לא בהכרח קשורים מלבד העובדה שאותן דמויות, אותם שחקנים נמצאים בכל אחד מהם – אלו החיים. סדרה של אירועי שחוק חם ובכי מרגש ממלאים את הסיפור הזה, את החיים של האנשים הפשוטים, שהם אולי שם באמריקה, אבל בעצם בכל מקום בעולם. סרט יפהפה על שום דבר בעצם, אבל על עולם ומלואו – על האנשים שהם אתם ואני.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s