סטאלין מת!: הביקורת

(שם הסרט במקור: The Death of Stalin)

מהתחלה היו לי הסתייגויות מהסרט הזה. משהו שנראה מאוד בריטי, אבל מדבר על רוסיה, ואמור לדבר רוסית. שימוש בשפה לא נכונה, כמו שעושים בהרבה מוצרים הוליוודים (שהרי כל סרטי הנאצים למינהו מדברים אנגלית לתפארת), הרי זה לצורך מכירת הסרט ברחבי העולם, ולא לצורך אמנותי, אבל זהו רק הסימפטום. שפה היא חלק מתרבות, והתרבות הרוסית מאוד שונה מזו האנגלית. עוד כשצפיתי בטריילר משהו שם הרגיש לא נכון, לא בסינק עם החומר המוצג על המסך.

וגם אם אני מתגבר על מכשול השפה, הסרט הזה מאוד אכזב אותי. מדובר הרי בקומדיה פוליטית. קומדיה מטורפת, פסיכית, לא מהעולם הזה, רק שהיא כן. סיפור התככים הפוליטיים שהתרחשו מאחורי הקלעים של מות סטאלין. מי יהיה זה שיירש את שמש העמים. איך להגיע ולשבת על הכסא שסטאלין השאיר עם מותו. הסרט מצהיר על עצמו כבר מהתחלה כקומדיה פרועה. ואז הוא מכשיל את עצמו: אל תוך הקומדיה הזו מושחלים בצורה מאוד לא אלגנטית רגעים לא מעטים של אכזריות שמכווצת אותי בכסא. מרדפים אחרי אינספור אנשים חסרי פנים באשמת בגידה דמיונית ברעיון הסוציאליסטי. דברים שקרו ודאי בזמנו של סטאלין (וגם לאחר מכן), הוצאות המוניות להורג, הלשנות, משטר חשוך – הכל חוץ מקומדיה. הטון של הסרט מתבלבל, ונע בחוסר בטחון בין קומדיה מוגזמת לדרמת תוכחה לא אפקטיבית.

וכל סיקוונס שכזה, רצף אירועי רדיפה ורשעות (ויש לא מעט כאלו כאן) רק מותח את הסרט, דופק את הטיימינג הכל כך קריטי לאפקטיביות של הקומדיה. במקום להיות רצף של אירועים מהירים, מלווים בעקיצות הדדיות ולגלוג בולט, הסרט מאבד את הכיוון בגלל שהוא מתארך מדי, מוצא יותר מדי מקום לסצינות שאין מקומן בקומדיה. המוסיקה גדולה, תזמורתית, מוגזמת מאוד, מקדמת איזושהי רוח קומית מוצהרת, והתמונות שעל המסך הן הוצאות להורג, יריות בראש מקרוב, ועוד כהנה וכהנה. הסרט מתפזר מדי, מקמץ מדי בצחוקים, ומאבד אותי לגמרי בקטעי האכזריות.

וזה מחזיר אותי חזרה לעניין הבלבול התרבותי. כי לא ברור לי מלתחילה מה היתה האמביציה לצאת ולעשות את הפרויקט הזה. היו רגעים בסרט שתהיתי על הפער הגדול והלא מובן בין הרוע הכל כך בולט שהפעיל משטר סטאלין, לאהבה הכל כך מוחלטת שהציבור רכש לו. ומצד שני, את העלילה מובילה הדמות שאכן תזכה בכס הנשיאות בסוף – ניקיטה חרושצ'וב, והוא מוצג כאיש הגיוני, איש מעשה, איש פרקטי שיודע לשרוד, יודע לתחמן, ויודע את הדרך למעלה גם אם הוא לא לגמרי חסר לב – להיפך, הוא אנושי למדי, אמפטי, והדמות הכמעט יחידה בסרט הזה שאינה מוגזמת מאוד לצרכים קומיים. אז דווקא הדמות הנורמלית היחידה הזו אמורה להסביר לי את הפער הלא מובן בין אכזריות לאהבה, והסרט, למרות שהוא מציג את הפער הזה, לא מתעסק בזה בכלל.

אז חבל על הקאסט הגדול והמוכשר שיש בסרט הזה, וברובו נותן את כל המיטב שבו – סטיב בושמי מצוין בתפקיד חרושצ'וב, יודע ללכת על הקו הדק שבין איש חביב לכזה שדוחף את עצמו קדימה בתחמנות, ולצידו מישהו בשם סיימון ראסל ביל, נהדר בתפקיד ראש השירות החשאי התככן שרואה את עצמו כממשיך של סטאלין, ופועל ללא היסוס ובנחישות סוחפת כדי לקדם את עצמו בכל מחיר. ג'פרי טמבור ומייקל פאלין תורמים את חלקם בג'סטות קומיות מוגזמות ובהגשת טקסט מודגשת מאוד המעוררת את חיידק הצחוק (כשאפשר – וזה קורה מעט מדי בסרט), וג'ייסון איזקס, שמצטרף לסרט מאוחר מדי, ומשתתף בסיפור מעט מדי, גם הוא טוב מאוד בהגשה הקומית המדויקת שלו בתפקיד מפקד הצבא.חבל על העבודה הניכרת שהושקעה כאן, כשהסרט לא באמת סגור על מה הוא רוצה לומר, וזה מערפל את הגישה הכללית של הסרט הזה, נוטה לקומדיה פרועה, אבל מבלבל ומערבל את החוויה עם תוספות אכזריות שונות שמותחות את הסרט ללא צורך, ובסופו של דבר הסרט הזה לא מצחיק מספיק, ולא מרגש בכלל, וגם לא מלמד אותי שום דבר חדש. חוויה מפוספסת מאוד.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s