אריאל 2018: המועמדויות

התפרסמו המועמדויות לפרס האריאל של האקדמיה המקסיקנית לקולנוע. השנה למקסיקו אין סרט בולט בפסטיבלים הבינלאומיים, ועדיין יש להם לא מעט סרטים מעניינים בזכות עצמם. בפוסט הזה אני אנסה לסקור את הסרטים הבולטים ברשימת המועמדים.

במקסיקו, מסתבר, נותנים תשומת לב גדולה מהרגיל לסרטים דוקומנטרים. בשנה שעברה, "סערה" (Tempestad) זכה ב-4 פרסי אקדמיה (לבימוי, לצילום, לסאונד, וגם פרס הסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר) כשהוא מתמודד מול סרטים לא דוקומנטרים באותה קטגוריה. כמה חודשים לאחר מכן, מקסיקו בחרה דווקא בסרט הדוקומנטרי הזה להיות הנציג הלאומי באוסקר. השנה, מתוך חמשת המועמדים הסופיים לפרס הסרט הטוב ביותר, 2 הם דוקומנטרים:

"קרבות אינטימיים" (Batallas Intimas) של לוסיה גאחה מרכז לתוכו 5 סיפורים של 5 נשים מ-5 מקומות שונים בעולם. המשותף לכל הסיפורים: הנשים האלו סבלו מאלימות בתוך הבית, מבני המשפחה. הטריילר מצביע על סרט שמנסה להוסיף אספקט ויזואלי פיוטי, אבל בסופו של דבר יש לי הרגשה של סרט שהופך יותר ויותר דידקטי. "קרבות אינטימיים" מועמד ל-5 פרסי אריאל: פרס הסרט הטוב ביותר, בימוי, עריכה, מוסיקה, ופרס הסרט הדוקומנטרי.

"חירותו של השטן" (La Libertad del Diablo) של אוורארדו גונסאלס הוא סרט דומה, רק מהצד השני: קטלוג אינסופי של אלימות, מסופר הפעם מהצד התוקף. אוסף של אנשים שקיבלו מיוצר הסרט מסיכות שיסתירו את תווי פניהם, וישחרר אותם לספר על הזוועות שהם ביצעו. גם כאן, כמו ב"קרבות אינטימיים", נדמה שהתוצאה היא דידקטית יותר ממטלטלת (הסרט הוקרן בדוקאביב של השנה שעברה. לא ראיתי. הנה הטריילר). "חירותו של השטן" מועמד ל-8 פרסי אריאל: פרס הסרט הטוב ביותר, בימוי, תסריט, צילום, עריכה, מוסיקה, סאונד, ופרס הסרט הדוקומנטרי.

עוד סרט דוקומנטרי שקיבל תשומת לב מיוחדת מהאקדמיה במקסיקו הוא "כיכר הבדידות" (Plaza de la Soledad) של מאיה גודד, סרט שמסתכל ברטרוספקטיבה על חייהן של יצאניות. כיכר הבדידות, מסתבר, נמצאת ממש מאחורי המשרדים של נשיא מקסיקו במקסיקו סיטי, והיא מקום ה"עבודה" של הנשים האלו, עכשיו כבר מבוגרות, וחולקות עם במאית הסרט בגילוי לב לא שכיח את מאורעות חייהן (הטריילר מסקרן). "כיכר הבדידות" מועמד ל-4 פרסי אריאל: פרס סרט הביכורים, פרס הסרט הדוקומנטרי, עריכה, ומוסיקה.

שאר הסרטים הבולטים ברשימת המועמדים הם לא דוקומנטרים. העיקריים שבהם הם:

אזור פראי (La Región Salvaje) – אמט אסקלנטה

הוקרן בפסטיבל ירושלים תחת השם "הפרא". מצד אחד הסרט הזה נראה מסקרן, ומצד שני, נדמה לי שאסקלנטה נוטה להגזמות ולבוטות שלא תמיד נובעת מהסיפור או מהדמויות, אלא יותר מהצורך שלו עצמו להדהים, להראות לעולם את יכולות הבימוי שלו. בסרט הקודם שלו, כך שמעתי, היתה סצינה של הבערת אשכים. "אזור פראי", להבנתי, הוא סרט על תשוקות מיניות גדולות. עד כדי כך גדולות, שצריך להביא יצור לא מכדור הארץ שיגשים את הפנטסיות הכמוסות האלו. הסיפור נוגע למשפחה פשוטה, ולנערה שמצאה בבקתה נטושה ביער את היצור הזה, מעין מפלצת שמעניקה תענוג מיני גדול, אבל עם סכנה פיסית של ממש. באחד ממפגשיה עם היצור היא נסרטת בפניה, והולכת לקבל טיפול בחדר המיון, שם היא פוגשת אח הומוסקסואל הנמצא במערכת יחסים לא מספקת עם גבר אחר, ומתפתה לסיפוריה של הנערה על התענוג הסודי הגדול והמסוכן. או משהו כזה. הטריילר מסתורי ומרתק, אבל גם גורם לי לחשש:

"אזור פראי" מועמד ל-12 פרסי אריאל: הסרט הטוב יותר, בימוי, שחקנית מהקאסט הכללי, שחקנית משנה, תסריט, עריכה, אפקטים מיוחדים, אפקטים ויזואלים, מוסיקה, שחקנית תגלית, שחקן תגלית, וסאונד.

אני חולם בשפה אחרת (Sueño en Otro Idioma) – ארנסטו קונטררס

הסרט המוביל במספר המועמדויות, וסרט שכבר הוקרן בפסטיבלים ברחבי העולם (כולל בירושלים), וזכה בפרסים (כולל פרס הקהל בסאנדאנס) – ומכל מה שקראתי ושמעתי על הסרט הזה, אני לא מצליח להבין את ההתלהבות הגדולה ממנו. סיפור על בלשן שמנסה להציל שפה נכחדת, ומוצא את שני האנשים האחרונים שמבינים את השפה הזו, שפת הזיקריל. הוא מבקש להקליט אותם משוחחים בשפה הזו כדי ללמוד ולהציל אותה, אבל שני הגברים האלו לא מדברים זה עם זה כבר 50 שנה אחרי ריב על אשה. משהו בתקציר הזה, או אפילו בטריילר, לא מצליח לסקרן אותי."אני חולם בשפה אחרת" מועמד ל-15 פרסי אריאל: פרס הסרט הטוב ביותר, שחקן, שחקן מהקאסט הכללי, שחקנית מהקאסט הכללי, 2 שחקניות משנה, תסריט, צילום, עיצוב אמנותי, אפקטים מיוחדים, איפור, מוסיקה, שחקנית תגלית, סאונד, ותלבושות.

זמן משותף (Tiempo Compartido) – סבסטיאן הופמן

חיפשתי בכל מיני מקורות כדי לנסות להבין על מה בדיוק הסרט הזה, ועדיין אני לא ממש יודע. יש כאן, כנראה, משפחה שבאה לאתר נופש כדי להשתתף בסמינר על "זמן משותף" (מה שזה לא אומר). מארגן הסמינר עשה דאבל-בוקינג בטעות, והם משוכנים באותו חדר עם משפחה נוספת. ויש גם מישהו שעובד במלון הזה במכבסה, ויוצר מערכת יחסים עם הגבר שמגיע עם משפחתו לסמינר. לשניהם נדמה, במהלך הזמן שלהם ביחד, שמארגני הסמינר, בעזרת היפנוזה, ו/או דרכים פסיכולוגיות אחרות, מבקשים להפריד ביניהם לבין משפחותיהם. והם יוצאים למלחמה בכוחות כלכליים גדולים בהרבה. או משהו כזה. מעין מותחן פסיכולוגי, רק שאני לא הבנתי ממש את הנחת היסוד. מצאתי רק קטע קצר מהסרט ביו-טיוב, שמראה את מה שכל הביקורות אומרות – שהסרט נראה יפה, אבל לא מחזיק מבחינה דרמטית."זמן משותף" מועמד ל-5 פרסי אריאל: פרס הסרט, שחקנית, שחקן מהקאסט הכללי, שחקן משנה, ותסריט.

הפרידות (Los Adioses) – נטליה בריסטיין

נדמה לי שהסרט הזה מכוון בעיקר לנפש המקסיקנית, אבל עם עשייה מיומנת, הוא יכול לפרוץ את גבולות מדינת האם שלו, ולרגש גם אותי. בגדול, מדובר על ביוגרפיה של רוסריו קסטיאנוס, משוררת וסופרת מפורסמת במקסיקו, שפעלה בשנות ה-50 של המאה הקודמת. היא פרצה דרך, מסתבר, ביחסה לנשים ולזכויותיהן בעולם של גברים, והסרט, לפי הטריילר היפה שלו, מעמת את חייה כאשה, הנמצאת במערכת יחסים אוהבת עם גבר דעתן בזכות עצמו, לבין העולם החיצוני, כשהאידאל שלה לגבי איך אשה צריכה לחיות בעולם הזה נבחן בראי המציאות על בסיס יומיומי. לפי דף הוויקיפדיה שלה, אגב, קסטיאנוס כהנה בתפקיד שגרירת מקסיקו בישראל בין השנים 1971-4, עד שנמצאה ללא רוח חיים במעון השגרירות שלה בתל אביב. סיבת המוות נקבעה כהתחשמלות.

"הפרידות" מועמד ל-8 פרסי אריאל: לבימוי, שחקנית, שחקן, שחקנית מהקאסט הכללי, שחקן מהקאסט הכללי, צילום, עיצוב אמנותי, ותלבושות.

חוזרים (Vuelven) – איסה לופז

בחומר שקראתי על הסרט הזה יש השוואות לגיירמו דל טורו (ובמיוחד ל"ילדים של אף אחד" שלו), ולסטיבן קינג. "חוזרים" נראה כמו סרט אימה עם הרבה מחשבה מאחוריו. סיפור על ילדה שביקשה משאלה – שאמא שלה תחזור. והיא אכן חוזרת. כרוח רפאים. הילדה מצטרפת לכנופיה של ילדים שגם הם, כמוה, התייתמו כתוצאה ממלחמות קרטלי הסמים, וכשאותם קרטלים מאיימים עליהם, הם נעזרים בכוחות אחרים מעולמות אחרים.

"חוזרים" מועמד ל-10 פרסי אריאל: לבימוי, שחקן משנה, תסריט, עיצוב אמנותי, עריכה, אפקטים ויזואלים, איפור, שחקנית תגלית, שחקן תגלית, וסאונד.

הנבחר (El Elegido) – אנטוניו צ'אבאריאס

כשאתה עושה סרט במדינה שלך, אבל בגלל אילוצים הפקתיים, ו/או בגלל שגעון גדלות, אתה מצלם את הסרט באנגלית, התוצאה, בדרך כלל, מגוחכת להפליא. זה, כנראה, המקרה עם "הנבחר". אני מתאר לעצמי שבתחילת הסרט תופיע הכותרת "מבוסס על סיפור אמיתי", אבל זה יהיה, בבסיסו, סרט מתח-אקשן גנרי. תיאור המאורעות שהובילו לרצח לאון טרוצקי, המהפכן הרוסי הגולה, במקסיקו ב-1940, ע"י סוכן חשאי של המשטרה הרוסית.

הטריילר לא ממש מזמין, אבל הסרט הצליח לאסוף לחיקו 7 מועמדויות: לשחקן מהקאסט הכללי, צילום, עיצוב אמנותי, אפקטים מיוחדים, אפקטים ויזואלים, איפור, ותלבושות.

הבית (La Habitación) – 8 במאים שונים

8 במאים שונים. 8 סרטים קצרים שונים. דמויות שונות. סיפורים שונים. תקופות זמן שונות. בית אחד.

8 סיפורים המתרחשים בתקופות זמן קריטיות בהסטוריה המקסיקנית, אבל כולם מרוכזים במקום אחד, בבית אחד. 8 סיפורים המבקשים ליצור תמונה אחת שלמה של מקסיקו בהווה, תמונה של איך הגענו עד הנה, ומה יש לנו בכלל. לא בטוח שהסרט הזה ידבר לאנשים מחוץ למקסיקו. הטריילר יפה למראה, אבל לא הרבה יותר מכך.

"הבית" מועמד ל-7 פרסי אריאל: צילום, עיצוב אמנותי, אפקטים מיוחדים, אפקטים ויזואלים, איפור, סאונד, ותלבושות.

עד כאן סקירה של הסרטים המובילים ברשימת המועמדויות לפרס האריאל של האקדמיה המקסיקנית לקולנוע לשנת 2018. צריך גם לציין שלפרס הסרט האיברו-אמריקאי הטוב יותר מועמדים: "אקוואריוס" מברזיל, "סאמה" מארגנטינה, "אשה פנטסטית" מצ'ילה, ועוד שני סרטים לא מוכרים מקולומביה ומקובה.

טקס חלוקת הפרסים יתקיים ב-5 ביוני.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s