לולה 2018: הזוכה

עוד מעט 2 בלילה. עכשיו נגמר השידור החי-דחוי של טקס פרסי האקדמיה בגרמניה. הטקס התקיים בשעות הערב המוקדמות, ובאתר של האקדמיה הגרמנית היה שידור סטרימינג של…אחורי הקלעים של הטקס. כל מי שזכה יצא אל המנחים שבלובי כדי לומר כמה מילים. מהר מאוד התעייפתי מזה, וחיכיתי לשידור הישיר-דחוי, כדי שיהיה לי קצת מתח (וגם נמנעתי מלבדוק את הטוויטר של האקדמיה).

השידור עצמו היה מתוקתק, מדויק, זוהר כראוי, ללא פרסומות, באורך שעתיים וחצי. כשהמנחה הרגיש שהנאום מתארך מדי, הוא התחיל לשיר (במקום להכניס מוסיקה, כמו באוסקר, הוא התחיל לשיר בלייב, ללא ליווי).

נקודה ישראלית אחת: בקטע "לזכרם" הוזכרה גם דליה לביא ז"ל.

ולגבי הסרטים הזוכים:

בשבוע הבא עולה בישראל "משום מקום" של פאתיח אקין (סרט מאוד מרגש ומעורר מחשבה). הסרט הזה כבר זכה בגלובוס הזהב, ודיאן קרוגר זכתה בפרס השחקנית בפסטיבל קאן בשנה שעברה (ובצדק. היא מצוינת). כשהיא הפסידה הערב את פרס המשחק הבנתי שגורלו של הסרט הזה נחרץ. בסופו של דבר, "משום מקום" יצא רק עם פרס ניחומים אחד, על התסריט (הנהדר).

הסרט הזוכה העיקרי הוא כנראה יותר ממה שהוא נראה במבט ראשון. אני בדרך כלל לא כל כך אוהב קולנוע על קולנוע, כי יש בזה משהו מתנשא מראש, שפונה ליודעי דבר בלבד, ומי שלא מכיר/לא יודע, נשאר מחוץ למסיבה. כנראה שבסרט הזוכה יש יותר מזה. כי יש כאן לכאורה אפיזודה פיקנטית שהתרחשה באמת: בתחילת שנות ה-80, באתר ספא-נופש מרוחק במקום שנקרא קיברון, רומי שניידר, מהגדולות שבשחקניות של דורה, מתאכסנת, נופשת, לוקחת חופשה מהחיים, מהעבודה, מחפשת קצת שקט. חברה באה לבקר, וגם עיתונאי. במהלך 3 ימים היא תעניק ראיון עיתונאי חושפני. מצד אחד יזהירו אותה מהמניפולציות של העיתונאי. מצד שני, אולי היא היתה צריכה את הבמה הזאת כדי לאוורר את כל הקשיים שלה בחיים, את כל מערכות היחסים המאכזבות שחוותה, את הטרגדיות, את ההתמכרויות, את כל הדברים הטובים והרעים שיש לה. אולי דרך הראיון העיתונאי הזה היא חשבה שתצליח להירפא. כשנה לאחר מכן היא נפטרה, בגיל 43. זה היה הראיון האחרון שהיא העניקה. וזה הסרט הזה, "3 ימים בקיברון, (בשחור לבן יפהפה)

"3 ימים בקיברון" (Drei Tage in Quiberon) היה מועמד ל-10 פרסי לולה. הוא זכה ב-7 מתוכם: פרס הסרט הטוב ביותר, בימוי, שחקן משנה, שחקנית, שחקנית משנה, צילום, ומוסיקה.

מה שאומר שמעט מאוד נשאר לסרטים האחרים. "מניפסטו", מעין מיצג אמנותי מצולם (עם קייט בלאנשט באינספור תלבושות ודמויות) זכה ב-3 פרסים: לאיפור, עיצוב אמנותי, ותלבושות.

ו"בויס", סרט דוקומנטרי על האמן יוזף בויס, זכה בשני פרסים: פרס הסרט הדוקומנטרי, ופרס העריכה.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s