יום נפלא: הביקורת

(שם הסרט במקור: You Were Never Really Here)

טוב, אז לין רמזי. ראיתי בעבר כמה סרטים שהיא ביימה. נו מור. לא רוצה לראות יותר סרטים שלה.

יש לה דווקא רעיונות מעניינים. והיא תסריטאית לא רעה בכלל. והיא גם במאית מאוד מוערכת (ע"י מבקרי קולנוע בארץ ובחו"ל). אבל אותי היא מעצבנת. משהו בבימוי שלה יוצר הזרה, ניתוק. כאילו רוצה להוכיח משהו, להתמקד באיזושהי נקודה, להעביר איזשהו מסר, אבל במקום להעביר אותו דרך הדמויות, האנשים, היא מעבירה אותו מעל הראש שלהם, מתחת, מסביב, רק בלי קשר אנושי כלשהו.

כי לין רמזי עובדת קשה. מאוד מאוד קשה. גם בסיפור יחסית פשוט היא מעמיסה על התמונה אינספור מניפולציות קולנועיות של צילום, של עריכה, של מוסיקה, ושל סאונד. היא מצלמת הרבה פעמים מאוד מקרוב. היא חותכת בעריכה הרבה פעמים לאחרי שהמעשה קרה. היא משתמשת הרבה פעמים במוסיקה שהולכת נגד התמונה בצורה בוטה, דווקאית. והיא משתמשת בהרבה רעש סביבתי שלא נראה בתמונה עצמה, רעש שמכביד על האוזן, כאילו שזה לא באמת נמצא בתסריט ובמשחק של השחקנים, אז רמזי מרגישה צורך להדגיש את זה עבור הקהל בטוש מרקר מאוד בולט כי אחרת לא יבינו (לא צריך. ממש לא צריך. מבינים טוב מאוד).

כי הנה יש לנו סיפור על רוצח שכיר. לוקח זמן להבין מה אנחנו בדיוק רואים. העריכה מקוטעת. חלקי גוף מצולמים. כאילו שלין רמזי מתרכזת באויר שבין האנשים, ולא באנשים עצמם. זה סרט על האלימות הטבועה באנושות, אז לין רמזי כאילו מנסה להיכנס עם המצלמה לתוך הגוף דרך נקבוביות הזיעה, רק שהיא שוכחת שכל הפיקסלים האלו של העור מרכיבים בן-אדם חי ונושם. הרוצח השכיר הזה מקבל עליו עוד עבודה (לא לפני שיהיה כאן רפרנס מאוד בוטה ל"פסיכו". בסוף הסרט יהיה כאן גם העתק של שוט מתוך אותו סרט של היצ'קוק. לא מאוד אלגנטי מצידה של רמזי). והעבודה הזו מגלגלת מעגל דמים מדמם מאוד לכל אורך הסרט, והמסקנה העצובה של הסרט הזה היא שאלימות מביאה עוד אלימות בסוג של מעגל בלתי נגמר.

הבעיה היא שזה ברור ונמצא בצורה מאוד טבעית בתוך הסיפור של הסרט, אבל רמזי מרגישה את הצורך להסביר לי את הסרט בכל זאת, אז היא מכניסה בבוטות אינסרטים של הזיות/ פלאשבקים מילדותו של הגיבור, מאירוע אלים במיוחד שקרה לו (ולא ממש ברור טבעו). ויש לרמזי גם קטע עם מוסיקת פיפטיז מתקתקה, שהיא מנגנת הרבה מאוד פעמים בסרט ללא סיבה באמת מוצדקת, רק כדי להעיר בסוג של אירוניה על האלימות האנושית (ושוב, יש כאן התערבות בימויית בוטה ששולפת אותי מהחוויה המיידית). גם בסרטה הקודם רמזי הרבתה להשתמש בטריק המעצבן הזה, וגם שם לא אהבתי את זה. ואם הגעתם עד הסוף, ואיכשהו שרדתם, ואפילו, כמוני, חשבתם שיש כאן סיפור מעניין שמבוים בצורה מעצבנת, אז בסוף מגיע גם אפילוג מיותר ועוד יותר מעצבן, שמספר את מוסר ההשכל של הסרט שוב, ומנסה, בכל זאת, לתת לנו תקווה בסרט מייאש שכזה. סוף הוליוודי בסרט ממש לא הוליוודי. לא מתאים בכלל.

חבל. יש כאן סיפור מעניין, עם שחקן טוב, ועם מחשבה מאחורי התסריט. ויש כאן במאית שכל כך מתאמצת לביים עד שהיא מאבדת את האפקט הרגשי, את הדמויות, את האנשים, ואותי.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “יום נפלא: הביקורת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s