דוקאביב 2018: המחתרת היהודית

אני מנסה להוביל מהפכה. אני מתפלל שהיא תעבור כמה שיותר בשקט, אבל אני לא משלה את עצמי שזה יעבור בנחמדות שכזו

"המחתרת היהודית" הוא סרט נחמד. וזאת הבעיה המרכזית שלי איתו. במרכזו מעקב אחרי חברי המחתרת היהודית, שבתחילת שנות ה-80 הניעו פעולות נקם בערבים אחרי פיגועים שמחבלים ערבים ביצעו, וגולת הכותרת של פעילותם היתה תכנית ממשית שכבר היתה בתנועה לפיצוץ מקדש אל אקצה. הם נעצרו לפני שהצליחו להוציא אותה לפועל.

במשך כשני שלישים מהסרט, שי גל הבמאי עוקב בעזרת ראיונות עם הדמויות המרכזיות באותה מחתרת ועם בלשי וראשי השב"כ יעקב פרי וכרמי גילון אחרי השתלשלות האירועים בתחילת שנות ה-80. העשיה הקולנועית של החלק הזה משויפת, מקצועית, חלקלקה, מדויקת. ישנם שחזורים שמצולמים ברמה קולנועית מרשימה, כאילו מדובר בהפקה מתוקצבת היטב, מצולמת כמו סרט עלילתי לכל דבר. ישנה מוסיקה דרמטית מאוד, מוגזמת אפילו. יש תוספות של עזרים טכניים כדי לחבר את פיסות החקירה. הכל יושב במקום בצורה מרשימה מאוד.

אבל זאת גם הבעיה של הסרט. כי מדובר כאן ב להמשיך לקרוא

דוקאביב 2018: עד קצה היכולת

(שם הסרט במקור: Over the Limit)

אנחנו חיים היום בעולם אלים. כוחני. עולם שבו הבריונים שולטים. טראמפ. פוטין. נתניהו. האנשים החזקים מנהלים את העולם, רומסים בדרכם את הרגישים, החלשים יותר. אז אולי הגישה הקשה, חסרת הרגישות, אולי היא עדיפה? אולי היא ערובה להצלחה?

"עד קצה היכולת" הוא דרמה דוקומנטרית שחוקרת את זה. במרכזה מתעמלת אולימפית בהתעמלות אמנותית. כבר בתחילת הסרט היא עולה אל המשטח ועושה תרגיל יפהפה. השליטה שלה בכדור מרתקת. אני אמנם לא ממש מבין בזה, ודי נמנע מצפייה מרוכזת בספורט הזה, כי זה משעמם אותי, אבל במנות קטנות, כמו בסרט הזה, זה נסבל ואפילו מרשים. לעין הלא מאומנת שלי נראה ש להמשיך לקרוא