דוקאביב 2018: עד קצה היכולת

(שם הסרט במקור: Over the Limit)

אנחנו חיים היום בעולם אלים. כוחני. עולם שבו הבריונים שולטים. טראמפ. פוטין. נתניהו. האנשים החזקים מנהלים את העולם, רומסים בדרכם את הרגישים, החלשים יותר. אז אולי הגישה הקשה, חסרת הרגישות, אולי היא עדיפה? אולי היא ערובה להצלחה?

"עד קצה היכולת" הוא דרמה דוקומנטרית שחוקרת את זה. במרכזה מתעמלת אולימפית בהתעמלות אמנותית. כבר בתחילת הסרט היא עולה אל המשטח ועושה תרגיל יפהפה. השליטה שלה בכדור מרתקת. אני אמנם לא ממש מבין בזה, ודי נמנע מצפייה מרוכזת בספורט הזה, כי זה משעמם אותי, אבל במנות קטנות, כמו בסרט הזה, זה נסבל ואפילו מרשים. לעין הלא מאומנת שלי נראה שגיבורת הסרט הזה שולטת בספורט הזה במצוינות מקצועית. סצינה מרשימה פותחת את הסרט הזה. ומיד אח"כ היא סופגת מטר קללות: היית רעה! איומה! למה לא עשית כמו באימונים? את לא מבינה, תגידי לי? ככה את רוצה לייצג את רוסיה? הא?! לכי תזדייני את והשטויות שלך! ועוד כהנה וכהנה איחולים נעימים. זאת הבוסית הגדולה, שלבושה כמו רקדנית פלמנקו מזדקנת, פרפקציוניסטית חסרת רחמים המנהלת את העסק ביד רמה.

כבר בתחילת הסרט, עוד לפני כותרות הפתיחה, אני נחשף לדרך הבימוי כאן: הוליווד, הפעם במיטבה. הסרט הזה הוא אמנם פולני-רוסי, אבל דרך הבימוי אמריקאית, הפעם מהצד הטוב שלה. השימוש במוסיקה מדויק, מרומם נפש, העריכה קצבית, יודעת לאזן בין קלוז-אפים מרגשים לבין מבט רחב יותר על ביצועיה של הגיבורה, בין כל האלמנטים המרכיבים את חייה של הספורטאית המצטיינת – חיים במשטר אימונים ותחרויות מדכא, חיים פרטיים עם אהוב שנמצא רחוק, ועם אבא חולה. כל הסרט נע בין מחוות אהבה על ביצועים לבין גערות ואפילו קללות של ממש. ובאמצע – המתעמלת שלנו, סופגת את הכל ולא מתמרדת. הלב יוצא אל גיבורת הסרט, ושואל כמה כבר אפשר לסבול. כמה אפשר לספוג. העשייה הקולנועית נעה בחופשיות בין רגעי שמחה לבין עצב, ויוצרת סרט מרתק.

עד שברגע האחרון, בסוף, הגברת הגדולה לא נמצאת עם המתעמלות באופן פיסי, אבל היא משגיחה דרך מסך בסוג של וידאו קונפרנס. העריכה והצילום מעבירים את הסצינה הזאת בצורה כל כך מרשימה, עד שניתן להיווכח שההלקאה הזאת הפכה כבר להלקאה עצמית. גיבורת הסרט כבר הפנימה כל כך את הגישה האלימה הזאת של החיים עד שהיא עושה את זה לעצמה.

אז מה יותר נכון? גישה רגישה, או ביקורתית אלימה? נכון לעכשיו, כנראה התשובה השניה נכונה. תראו את טראמפ. תראו את פוטין. תראו את נתניהו. תראו את "עד קצה היכולת".

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “דוקאביב 2018: עד קצה היכולת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s