דוקאביב 2018: חלקה 35

(שם הסרט במקור: Carré 35)

איזה סרט מעצבן. סרט מלא מעצמו, גאוותן, עם חשיבות עצמית מוגזמת.

יש בסרט סיפור אנושי יפה. מרגש. והוא מספר אותו כאילו זה הסיפור הכי חשוב בעולם. כאילו יש לו חשיבות גלובלית, מעבר להשפעה (העצומה) על המשפחה הפרטית שלו. כאילו אובדן הבת, המוות של אחותו בעודה תינוקת, הוא גם סמל לסוף הקולוניאליזם של צרפת באפריקה, ועוד משהו שהוא רוצה להגיד על החשיבות של האמנות בתיעוד וסיפור הסיפורים שלנו. פומפוזי ובומבסטי מאוד, והכל מהסיפור הקטן והפרטי של משפחתו.

בבסיס הסרט יש סיפור על אשה שהתביישה בביתה המוגבלת, ובמותה המוקדם, והיא מתכסה במסכת שקרים כדי להתכחש למה שקרה, ומצד שני הכאב על המוות של הבת בגיל 3 נשאר גם הרבה שנים לאחר מכן.  סיפור נוגע ללב, כשהאשה מתראיינת לסרט ואף משקרת ביודעין כדי לא לגלות את האמת שבה היא מתביישת, והבן מנסה לגלות את האמת, מבלי להכריח את האמא לגלות את האמת המרה בכוח, מבלי להלבין את פניה אל מול המצלמה והעולם כולו. דרמה משפחתית יפה המתכסה בכל כך הרבה חומר לא נחוץ עד שהסרט הופך בעל כורחו למגוחך ומעצבן.

אז האדם שמספר את הסיפור, הבמאי, קולו נשמע לכל אורך הסרט בוויס-אובר, אבל הוא לעולם לא נראה און-סקרין, והטקסט שהוא מלהג מתפזר לפיוטיות יתר. הסרט לא ארוך, אבל הוא מתארך שלא לצורך. למשל: הוא בא לחפש חלקת קבר ספיציפית (חלקה 35 משם הסרט) בבית הקברות הצרפתי בקזבלנקה. אומרים לו: תבוא בעוד כמה ימים. במקום לחתוך ל"כעבור כמה ימים", הוא לוקח את הזמן כדי לטייל בקזבלנקה, לדבר על ההסטוריה שלו, של העיר, על ההתקוממות נגד שלטון צרפת, ועוד כהנה וכהנה. ויש גם סיור מיותר במכון שימור סרטים. ולשיא של טעם רע מגיע הבמאי כשהוא מכניס אינסרט מהארכיון הנאצי. אריק קאראווקה מעמיס על הסיפור הפרטי האישי הנוגע ללב משקל עודף לא נחוץ, והופך את הסרט למגוחך למדי, וחבל.

אם הסרט היה מסתפק בסיפור המשפחתי האפקט שלו היה הרבה יותר חזק, ועדיף גם שהייתי יודע גם מה הטריגר למסע הזה דווקא עכשיו (ב"באבא לובה" של ג'ולי שלז, למשל, לדני בסן נולדה שלישיה, וזה הוציא אותו למסע לחפש את אביו הביולוגי). "חלקה 35" הוא סרט בגוף ראשון, אבל הגוף הראשון הזה לא נראה על המסך, לא יוצר קשר איתי, הצופה, אלא רק ממלא את הסרט במלל אינסופי שלא תמיד קשור לסיפור, ולא ברורה מטרת המסע, הסיבה לצורך הזה באמת.

אז מה שיוצא הוא סרט נודניקי ומעצבן.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s