דוקאביב 2018: אריק קלפטון, החיים ב-12 תיבות

(שם הסרט במקור: Eric Clapton: Life in 12 Bars)

אריק קלפטון. גדלתי בשנות ה-80. אני מכיר חלק (קטן) מגוף העבודה (העצום) של הגיטריסט והזמר המפורסם הזה. גם אני מכיר בכך שהוא נחשב לאחד הגדולים, ובצדק. אני גם מכיר קצת חלק מסיפור חייו. מה שקרה לבן הקטן שלו, למשל – שמעתי על זה כשיצא השיר Tears in Heaven. גם ידעתי במעומעם על סיפור האהבה שלו עם אשתו של ג'ורג' הריסון. אז לראות סרט על חייו של אריק קלפטון יכול היה להיות רעיון לא רע. מקסימום, חשבתי, אם הסרט יהיה לא משהו, לפחות המוסיקה תהיה מצוינת.

בסופו של דבר, יצאתי מהסרט בתחושות מעורבות. יותר מסרטים אחרים, דוקומנטריים ולא דוקומנטריים, "אריק קלפטון, החיים ב-12 תיבות" נסמך על עריכה. וזאת, לרגעים, מרתקת ומדביקה אותי למסך, וברגעים אחרים העריכה הופכת לתמוהה ואפילו למעצבנת.

יוצרי הסרט יצאו מתוך החלטה עקרונית: להשתמש אך ורק בחומרים ארכיוניים. לבד מהשוט הראשון של הסרט, אנחנו לא רואים את אריק קלפטון של היום יושב אל מול המצלמה ומדבר. עבודת העריכה, מהבחינה הזו, היא מהממת למדי. נבירה באינספור חומרי ארכיון, הום-מוביז, צילומי חדשות, פוטג' של הופעות, סטילסים, מניפולציות ויזואליות על סטילסים בהתאמה לקצב המוסיקה – הסרט הזה הוא חגיגה אודיו-ויזואלית משכרת. ועם המוסיקה של אריק קלפטון, כמעט ולא נותר מה לבקש. כמעט.

כי יש כאן סיפור שובר לב על גבר שאהבתו הפטאלית לאשה האחת שהוא לא יכול היה להשיג מובילה אותו במסלול התרסקות אל התמכרות לסמים, אלכוהול, וכמעט מוות. למעשה זה נס שהאיש הזה חי עד היום. וכמו הסיפור עם אוולין ב"חולה אהבה בשיכון ג'", גם כשהאהבה הזו בסופו של דבר התאפשרה, האיש הזה כבר היה במקום כל כך הרסני, עד שהוא לא יכול למצוא בו כוח למשוך את עצמו למעלה בעזרת האהבה הזו. סיפור באמת טוטאלי על אדם שעושה מוסיקה, כשרוני מאוד, בודד מאוד, שהאהבה הנכזבת מאוד הזאת שלו אמנם הולידה כמה שירים קלאסיים (בראשם "ליילה"), אבל הסרט הזה עוקב בסבלנות אחרי חיים של אדם עצוב מאוד.

ההחלטה העקרונית של יוצרי הסרט לא להושיב אף אחד (לא קלפטון, ולא אף אחד אחר) לשיחה בשיטה המקובלת של "ראשים מדברים", ההחלטה הזו גם גרמה לכך שאני לא נסחפתי רגשית עם סיפור החיים הדי מדהים של אריק קלפטון. הגישה הישירה לאיש נמנעה ממני עקב ההחלטה הזאת. מה גם שגם בחומרי הארכיון שהסרט נובר בהם ללא סוף, יוצרי הסרט כמעט ולא משתמשים בראיונות פרונטליים. כמעט כל המידע נמסר לנו ע"י הצלבת קולותיהם (בוויס-אובר) של האנשים המשמעותיים בחייו של אריק קלפטון (בראיונות שנתנו בוודאי בעבר, ולוקטו בכישרון ע"י יוצרי הסרט). עריכת התמונה אמנם מרתקת, ולעיתים אף עושה סוג של אילוסטרציה לנאמר (מרשימה ביותר מהבחינה הזאת היא הסצנה בה ג'ורג' הריסון מתעמת עם אשתו ועם קלפטון בנוגע למשולש האהבה הפטאלי הזה), ועדיין, הסיפור הזה מרתק, ובאותה נשימה לא חודר לי לנשמה, כי אני כמעט אף פעם לא רואה את האנשים המדברים, לא מרגיש איתם את הנאמר.

בנוסף, יש בעריכה של הסרט הזה כמה החלטות תמוהות, ואף מעצבנות. הסרט מתחיל בתיאור ילדותו של קלפטון, ותוך דקות בודדות מגיע לנקודה מאוד קריטית בחייו. אבל בסרט של שעתיים ורבע, העריכה מרפרפת על הסצנה המאוד דרמטית הזאת. כמו מאיצה ואומרת, לא חשוב, הלאה. וזה חשוב. מאוד חשוב להבנה של נפש האמן המתבודד שהיה קלפטון. בהמשך יש שני מקרים שבהם הסרט נעצר לפלאשבק. אלו הם שני רגעים מביכים ממש של ניסיון מגושם להסבר פסיכולוגי של מעשים בחיי קלפטון. ולמרות שהסרט יורד לרזולוציות גבוהות בחייו של הגיטריסט בשנות ה-60 ותחילת ה-70, החלק הבא של חייו ושל הקריירה שלו מקבל פתאום האצה חסרת הסבר. כאילו לא היה כאן מספיק חומר ארכיוני, אז נדלג. הלאה. ובכלל, בסוף הסרט, כשחייו של קלפטון פתאום, סוף סוף, עולים על מסלול נורמלי, הכל מסתדר מהר מדי, נקי מדי, מדויק מדי. אדם שעבר באמת גיהנום עלי אדמות, חי עכשיו חיים טובים, אבל זה קורה בהיקש אצבע. משהו בעריכה של הסרט לוחץ על דוושת ההאצה בצורה תמוהה מדי בחלקים מסוימים של הסרט, והחוויה הקולנועית שלי מהצפייה הופכת מבולבלת.

כי כן, מצד אחד, האיש הזה עבר משברים, והוא גם מוסיקאי באמת יוצא דופן (מבלי להבין הרבה במוסיקה, האפיזודה בה הוא מבקש מטכנאי להרחיק את המיקרופון מהמגבר כדי לתת למוסיקה סאונד יותר חי הסבירה לי לא מעט על האמן הזה), אבל הסרט הזה, עד כמה שהוא מרשים, היה יכול להיות הרבה יותר מרגש אם הוא היה מדבר איתי בגובה העיניים, מספר לי בעצמו על חוויות. כמו שהוא, הסרט הזה מרתק, אבל גם קצת מאכזב, כי הוא לא באמת מנצל את כל הפוטנציאל שהיה טמון בו.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s