שאהבה נפשי: הביקורת

(שם הסרט במקור: Disobedience)

יש הרבה דברים יפים ב"שאהבה נפשי". הרבה דברים להעריך. הרבה מחשבה מאחורי הסיפור הזה, הרבה כשרון. אבל, איכשהו, בסופו של דבר, הסרט הזה לא עבד עלי.

כשעושים סרט על תרבות אחרת, שונה, יש סכנה לגישה מתנשאת. סוג של מבט על חיות מעבדה שהיוצר שולט עליהן. מהבחינה הזאת, סבסטיאן ליילו, שמסתכל כאן מבחוץ על קהילה שונה וזרה לו (וזרה גם לרובנו, היא הקהילה היהודית-חרדית של לונדון), הוא דווקא עושה עבודה מכובדת ומעניינת. אבל אולי ההקפדה הזאת על הגישה המכבדת לזר, לשונה ומשונה הזה, אולי זה מה שמנע מהסרט הזה להפוך ליצירה המרגשת והמפעימה שהיא הייתה אמורה להיות.

כי יש כאן סיפור על מישהי שגדלה בתוך הקהילה החרדית, חזרה בשאלה, התנתקה לחלוטין מאורח החיים הזה, והנה אבא שלה נפטר, והיא בבת אחת נזרקת חזרה אל תוך החיים והמנהגים הכל כך חונקים ומגבילים שאותם היא עזבה בחיתוך חד ולא פשוט. רונית, הדמות אותה משחקת רייצ'ל וויז, עברה לעיר אחרת (ניו יורק), ומנהלת חיים חילונים לגמרי. והנה, בשיחת טלפון אחת, היא נזרקת חזרה אל כל מה שברחה ממנו. אבל הגוף של וויז לא מגיב למצב הכל כך טעון הזה. מעבר לכך שאבא שלה נפטר, והדבר אמור להשאיר את רישומו על תנועתה במרחב, יש כאן כניסה אגרסיבית של מערכת שלמה של איסורים והגבלות אל החיים בפתאומיות. חזרה אל הפנים והשמות מהם התנתקה בכאב. חזרה אל הנופים שאותם עזבה בכורח, לאו דווקא מרצון. אבל רונית בגילומה של וויז לא באמת מגיבה למצב. הכל אצלה קליל יחסית. שלום, מה נשמע. אה, התחתנתם, לא ידעתי. מזל טוב. ואיפה אתם גרים? ומה את עושה? מלמדת? אוהבת את העבודה? ועוד כהנה וכהנה. חביב, קליל, נחמד, אינפורמטיבי, קצת מנותק מדי. יש כאן סט שלם של פנים שמות ומקומות שאמורים להשאיר את חותמם על גופה של השחקנית, של הדמות, עוד לפני שנאמרת אפילו מילה אחת. להכביד על התנועה עוד לפני שאנו נכנסים לסיפור האהבה הזה. אבל הכל בנעימות, בקלות רבה מדי.

ואז מגיע סיפור האהבה. וזאת כבר טעות תסריטאית להבנתי. כי בסוף הסרט יש כאן בחירה. דרך שנבחרת עבור האדם. הרי הסצינה הראשונה מספרת על שני קצוות שביניהם מיטלטל האדם – הקצה האלוהי, והקצה החייתי. המחשבה והאמונה אל מול היצר. אבל, מסתבר, יש דרך שלישית. דרך של אהבה והבנה גם לאלהים וגם לאדם. דרך שמספקת גם את האינטלקט, וגם את התשוקה. אבל את הבחירה הזו עושה הדמות שחיה בתוך הקהילה הזו, ולא זאת שחוזרת אליה פתאום. הדמות שנמצאת שם כל הזמן, לא רוצה לעזוב, אבל גם לא יכולה להישאר. היא הדמות שעושה את הבחירה, את ההחלטה. אבל זו לא הדמות הראשית בסרט. כל הסיפור מובא לנו מנקודת מבטה של רונית, זאת שעזבה, ולא של אסתי, זאת שנשארה. ואסתי היתה צריכה להיות כאן הדמות שתוביל את הסיפור. זה הרי לא במקרה שרונית לא מרגישה שייכת. היא כבר עזבה. והתסריטאים לא ממש ידעו מה לעשות איתה. לפחות פעמיים בסרט היא אומרת "טוב, אז אני עוזבת, חוזרת לניו יורק". ולפחות פעמיים היא מתחרטת. קצת יותר מדי. את הסרט היתה צריכה להוביל אסתי, כי שם, בתוך הקהילה, בתוך ההתלבטות הגדולה עם האיסורים, עם האהבה החזקה מאוד גם לאלהים וגם לאשה אחרת – שם נמצאת הדרמה הגדולה. אבל הסרט מסופר מנקודת המבט הלא נכונה לדעתי, נקודת המבט שכבר התנתקה, שנשארת מנותקת לכל אורך הסיפור, ולא זו שנאבקת מתוך הקהילה בעצמה, האם להישאר או ללכת, או אולי למצוא דרך אחרת.

אבל לא הכל רע בסרט. סבסטיאן ליילו עשה את הסרט הכי טוב של השנה האחרונה לטעמי (זוכה האוסקר "אשה פנטסטית"), והוא יודע לביים. סיפור האהבה הזה מתפתח בקצב מדוד, הגיוני, וסצינת האהבה מבויימת בטעם, עם הרבה הבנה ואהבה. זאת סצינה מלאת תשוקה, ועם זאת, ליילו נזהר מפורנוגרפיה. הסרט מספר על אהבה, על השתוקקות לגוף ולנפש האהובה, והוא מלא אהבה בעצמו לדמויות האלו. רייצ'ל מקאדמס מצליחה לתפוס את עומק הנפש המיוסרת של אשה שמאוהבת באשה אחרת, אבל מוגבלת ע"י הסביבה, ע"י נסיבות, וע"י האמונה שלה עצמה.

רק חבל שהסרט מסופר מהצד הלא נכון, והטיפול שלו בסביבה שמקיפה את הדמויות האוהבות האלו מכובד מדי, מאובן מדי (כי הוא עובר דרך הפילטר של רונית, שמגיעה מבחוץ, ולא של אסתי, שנמצאת שם כל הזמן). סרט יפה, אבל כזה שהיה יכול להיות כל כך הרבה יותר טוב.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s