חנות הספרים: הביקורת

(שם הסרט במקור: The Bookshop)

איזבל קואסט. או קוישט. או משהו באיזור. להלן: הבמאית המוכשרת עם המשקפיים המכוערים. בעשור הקודם היו לה כמה סרטים לא רעים שאף הצליחו (גם בישראל). ואז היא נעלמה. כלומר: היא המשיכה ליצור, ואף במרץ. אבל סרטיה ספגו ביקורות רעות, ונשכחו. הבמאית הספרדיה הזו, שיוצרת במקביל בספרד ומחוץ לספרד, חזרה השנה בסוג של קאמבק. היא הביאה לפסטיבל ברלין האחרון את "חנות הספרים", סרט קטן שהיא עשתה באנגליה, והתגובה הכללית היתה חמימה. לפני ארבעה חודשים וחצי היא אף הפתיעה וזכתה בפרס הסרט הטוב ביותר בטקס פרסי הגויה של האקדמיה הספרדית לקולנוע (כאן דיווחתי על זה). היתה מצידי ציפייה לראות את הסרט של הבמאית שפעם חיבבתי, ומאז היא התברברה, והנה היא חוזרת, כנראה, לכושר.

אז לא, לכושר היא לא חוזרת. "חנות הספרים" הוא ממש לא סרט רע. הוא סתם בינוני, ודי זניח ונשכח, בסופו של דבר.

זאת הבמאית. Isabel Coixet. וזאת חנות הספרים.

"חנות הספרים" הוא סרט על, ובכן, ספרים. על חשיבותם של ספרים. על השפעתם של ספרים על חיינו. ספרים. הרבה דפים עם כתב צפוף, כרוכים ביחד ליחידה אחת שאמורה להשאיר משהו בלב, משהו שגם ילמד אותנו משהו. על עצמנו. על העולם. ספר.

כן, הסרט הזה לא אלגנטי במיוחד בהעברת המסר שלו. והוא גם להמשיך לקרוא