נסחפים: הביקורת

(שם הסרט במקור: Adrift)

במאי מאוד לא יציב, בלתאזאר קורמאקור. איסלנדי במקור, וכשהוא עושה סרטים באיסלנד, הוא בפורמה, מרשים ומרגש. כשהוא עושה סרטים עבור המכונה ההוליוודית בארה"ב, הוא, ובכן, מכונה בעצמו, חסר רגש. "נסחפים" הוא כמו סרט אמצע בין שני אלו. סרט שמצד אחד מראה את יכולותיו של קורמאקור, ומצד שני, יש בו סכמטיות דידקטית משונה.

באופן מפתיע, לפני כמה שנים קורמאקור עשה סרט דומה שגם הוא היה מבוסס על סיפור אמיתי. "מצולות" היה סרט איסלנדי מאוד מרשים שהיה להצלחה (והיה גם נציג איסלנד לאוסקר באותה שנה. הוקרן בפסטיבל ירושלים. אהבתי אותו). והנה הקורמאקור עלה על סיפור דומה של השרדות. אבל מכניקת הסיפור כאן צולעת מאוד.

מצד אחד, קורמאקור יודע קולנוע, ורוב רגעי ההשרדות, הרגעים שבהם אדם (במקרה הזה אשה צעירה) עומד/ת מול כוחות הטבע העצומים, ובכוחה הדל, כוחה של הרוח האנושית, שורדת כנגד כל הסיכויים – הרגעים האלו הם רגעים מפעימים, מרגשים, מרשימים מאוד. קורמאקור מצלם את הים במלוא הודו, את יופיו בשעה של רוגע (הרבה פעמים מקו המים ממש), ואת כוחו ההרסני והעצום בשעת סערה (גם כאן מגובה המים, מתחתיהם, מעליהם).

מצד שני, אל סיפור ההשרדות הזה טווה הבמאי האיסלנדי את סיפור האהבה בין האשה לגבר שאיתה. הסיפור הזה מוכנס אל ההווה בפלאשבקים. ולמרות שעריכת העבר אל תוך ההווה אינה מכנית, כל פעם שאני צופה ב'איך הגענו עד הלום', הסרט הזה מאבד הרבה מהתנופה שלו. הכימיה בין שיילין וודלי (שחקנית מעולה שכבר הוכיחה את עצמה כמה פעמים בעבר) לבין בן זוגה בסרט, סאם קלאפלין (דוגמן יפה, לא שחקן), הכימיה הזאת להמשיך לקרוא