על חוף צ'סיל: הביקורת

(שם הסרט במקור: On Chesil Beach).

זה היה אמור להיות סרט דרמה בריטי קלאסי, כמו שכתוב בספר. היה אמור להיות. כי הסרט הזה הוא אכן בריטי, אבל הוא ממש לא קלאסי, ועשוי כמו שכתוב בספר השני, של איך לא לעשות.

אוי, כמה שהסרט הזה מאובן. ומגושם. ומתסכל. כי יש כאן דווקא בסיס מעניין. חומר ספרותי (כנראה) מוצלח לעיבוד קולנועי. סיפור על זוג נשוי שבו הצלע הנשית מפחדת מאוד ממגע מיני, וגם הגבר לא ממש יודע את דרכו בעניין. והאשה כל כך חרדה ממגע, והתוצאה היא, כמובן, הרסנית. אז בתוך הפרטי והאישי כל כך הזה מוצא היוצר משמעות נוספת. האשה מנגנת מוסיקה קלאסית, והגבר נוטה לג'ז ורוק (השנה היא 1962. ממש עוד רגע מגיעות החיפושיות. אלביס כבר כאן). תרבות ישנה מול חדשה. קלאסית מול מודרנית. מהוגן מול מורד. האם ניתן לשדך ביניהן? האם ניתן לחיות בהרמוניה, רוק וקלאסי, ישן וחדש? האם הפחד ממגע מייצג גם את הפחד מהתרבות הרוקסיטית החדשה ששטפה את הנוער בשנות ה-60, ילדי הפרחים שהביאו איתם גם, בין היתר, אהבה חופשית, אהבה שנתקלת בהרבה עכבות אצל הדמות הראשית?

שאלות מרתקות. רק שהסרט מ להמשיך לקרוא