משפחה בטרנס: הביקורת

הסצינה האחרונה בסרט מגיעה אחרי כותרת: כעבור שנה. וזאת הבעיה העיקרית של הסרט הזה: "משפחה בטרנס" הוא סרט של נשימות קצרות. אופיר טריינין הבמאי לא מאפשר לי לנשום עמוק. להתרווח. לראות דברים לאורך זמן.

לסרט קוראים "משפחה בטרנס". שם יפה המשתמש בדו-משמעות: סיפור על טרנסג'נדרית שכבר נשואה עם ילדים – ואיך מסתדרים עם זה. אבל טרנס גם במובן של טרנספורמציה, של תהליך שינוי, והסרט הזה מאוד לוקה בחסר בבנית תהליך דרמטי. הסצינות בסרט הזה, בחלק הראשון של הסרט לפחות, כולן קצרות. אין נשימה דרמטית כאן. אין קונפליקטים. אף אחד לא ממש מתלהב מהמצב מאוד יוצא הדופן הזה. הילדים? סבבה עם זה. סצינה קצרצרה עם שותף עסקי. האם הוא ירתע משיתוף פעולה עם טרנסג'נדרית? לא. הכל בסדר. אין לי ממש כצופה דרך להיכנס לסיפור הזה, לעבור תהליך רגשי עם הדמויות. יש סצינה. והופ, נגמרת. וגם כשיש כבר סצינה עם רגע מעניין, עם ציפיה למשהו, להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת