האוקיינוס שבינינו: הביקורת

(שם הסרט במקור: The Mercy)

קצת משונה הסרט הזה. יש בו את כל המרכיבים להיות סרט מרגש, סוחף, וחכם. יש בו עשייה מיומנת, בריטית שכזאת, ויש בו שחקן אחד גדול. ובכל זאת הסרט לא עובד.

המחשבה שבבסיס הסרט הזה מאוד מעניינת. סיפור אמיתי על אדם חולמני, סקרן, בעל תושיה, בעל מחשבה מקורית שממציאה כל מיני גאדג'טים שיעזרו לבן האנוש להתמודד עם האתגרים שהטבע מציב בפניו – האדם הזה מחליט לא לעמוד יותר מנגד, להפסיק להמציא מכשירים שיעזרו לאנשים אחרים, ולהתמודד בעצמו עם אמא טבע. הוא מחליט לצאת למסע בסירה סביב העולם. הסקרנות וההרפתקנות הופכים אט אט ליוהרה, והסרט הזה בא ללמד אותנו שאין מקום ליוהרה שכזאת בהתמודדות עם העולם הזה שאלהים ברא. אפשר למצוא תשובות להרבה שאלות, אבל המסתורין תמיד ישאר. וזהו "החסד", כשמו המקורי של הסרט, שגיבור הסרט לומד – היכולת להרפות מההיבריס, להבין שליצור האנושי יש מגבלות בעודו עומד מול הבריאה הפלאית שהיא כדור הארץ שבו אנחנו חיים.

וכבר בתחילת הסרט אני יודע שאני שם את עצמי בידיו של מקצוען אמיתי. השחקן הנפלא קולין פירת'. הוא לא צריך לומר הרבה. כבר בסצינה הראשונה הוא למעשה אומר מעט מאוד, אבל פניו, שפת גופו, אומרים את כל מה שצריך ללא מילים. הסקרנות בעקבות משהו שהוא רואה ביריד, ההחלטה שנופלת אצלו לצאת להרפקאה בעצמו, לנסות להבין את המסתורין של הטבע בעצמו – הכל במשחק ללא מילים של השחקן האדיר הזה.

ואז בא הבמאי והתסריט וקצת מקלקלים את זה. אז קודם כל, יש כאן דווקא להמשיך לקרוא