פסטיבל ירושלים 2018: תלמה

(שם הסרט במקור: Thelma)

יש סרטים שלמרות שאני יודע כבר בכניסה מה אני פחות או יותר אקבל, אני עדיין מופתע מהם.

יואכים טרייר הוא במאי נורבגי עולה. ראיתי את שני סרטיו הקודמים, ומאוד הערכתי אותם (כאן כתבתי על Louder than Bombs, וכאן על אוסלו, 31 באוגוסט). אני חושב שטרייר הנורבגי הוא במאי אינטליגנטי מאוד, אם כי קצת אנליטי וקר מדי. שמחתי לגלות ש"תלמה" הוא סרטו המרגש והמרשים ביותר עד היום.

ידעתי פחות או יותר מה הסיפור של הסרט. או לפחות מה נקודת הפתיחה שלו. וידעתי גם שהסרט הזה היה נציג נורבגיה לאוסקר בשנה שעברה. זאת אומרת, היתה כאן ציפיה לסרט משובח. לא ידעתי עד כמה.

כי יש כאן, ב"תלמה", דיון מורכב ומאוד לא פשוט בחילוניות מול דת. באמונה מול מדע. במשבר אמונה של דתיים. בקיומו של עולם שמעבר, ובדרך שבה הממסד הדתי מוצץ את החיים מהמאמינים, בדרך שבה הוא כופה עלינו את האפשרות היחידה שבה לדעתו עלינו לשרת את האל.

וכל זה בסיפור של נערה צעירה שמתחילה ללמוד באוניברסיטה. היא מתאהבת בחברה לכיתה, והסיפור הזה הוא, לכאורה, אסור על פי ההלכה (הנוצרית, אבל גם היהודים לא יותר טובים בזה). הנערה שלנו מגיעה מ להמשיך לקרוא

פסטיבל ירושלים 2018: קינג ביבי

ואולי גם הסרט הזה, כמו הנושא שלו, חסין מביקורת…אולי גם הוא (הם) יכולים לעשות ספין לכל מילה שאומר…

אבל לא צריך. לפחות לגבי הסרט עצמו (כי את הנושא שלו, אחד, בנימין נתניהו, אני לא ממש אוהב). כי הסרט, בבימויו של דן שדור, הוא קולנוע דוקומנטרי מבריק.

כי זה לא רק פורטרט של איש שהוא ראש ממשלה. זה לא רק פורטרט של איש שעצם הזכרת שמו מציתה בלב השומעים באופן מיידי אמוציות מוגברות (לחיוב או לשלילה). הסרט הזה אפילו, לפחות על פניו, לא באמת מגיע ממקום ביקורתי במופגן, או מעריץ במופגן. "קינג ביבי" מבקש באמת ובתמים לבדוק את התופעה הזאת שנקראת בנימין נתניהו. איך זה שצמח כאן מנהיג שכזה שנחשב בלתי מנוצח, איך זה שהוא איש של טפלון, שפרשיות רבות, פוליטיות ואישיות (שגם הן אולי פוליטיות) נקשרות בשמו, אבל הוא נותר כמעט בלתי מנוצח. ווינר פוליטי ללא מתחרים.

ודן שדור, הבמאי, מצליח לפצח את זה. לפי "קינג ביבי", בנימין נתניהו הוא לא רק מלך ישראל. נתניהו הוא מלך העולם. נשיאים אמריקאים הולכים בדרכו. מיישמים את תורתו. והכל, אבל הכל, הוא נראות. הדבר הכי חשוב הוא איך אתה נראה בתקשורת.

שדור ידע את זה, ובחר בקונספט מבריק: הרי אם נתניהו הוא ראש ממשלה בתקשורת, אז הסרט כולו, מתחילתו ועד סופו, 100 אחוז מזמן המסך של הסרט הזה, בנוי מקטעים ששודרו באיזשהו כלי תקשורת בעולם. עבודת אוצרות ותחקיר נרחבת מאוד נעשתה לשם בניית הסרט הזה. ושדור, שיהיה בריא, לפחות על פניו, עושה עבודה אובייקטיבית למדי. הוא לא בכיס של נתניהו, ממש לא, אבל הוא גם לא כל כך בכיס של השמאל.

הרי נתניהו, בכל זאת, יש לו להמשיך לקרוא

פסטיבל ירושלים 2018: טוקלומטי

ילד. לך תסביר לו את העולם הזה. לך תסביר לו שיש הבדל בין הדברים שאתה רוצה לעשות לבין הדברים שאתה צריך לעשות. לך תסביר לו שיש לפעמים אנשים שפועלים מתוך אינטרסים, ויש אנשים שבאמת הולכים אחרי הלב שלהם. ולך תסביר לו שלא תמיד אפשר לדעת את האמת.

לך תסביר לילד שאתה לא יכול לקנות לו את הנעלים. הוא רוצה לשחק כדורגל. הוא רוצה להיות הכי טוב. הוא אוהב לשחק כדורגל, ויש לו גם כשרון. והוא צריך את הנעליים הכי טובות. אבל אין מספיק כסף.

לך תסביר לילד מי אבא שלו. היה שחקן כדורגל במכבי נתניה. הביאו אותו מאפריקה. אבל התברר שהגיל המוצהר שלו (19) הוא לא הגיל האמיתי שלו (31?). אז הוא לא נשאר כאן. אבל משהו ממנו בכל זאת נשאר. סובניר אצל אשה אחת. ילד. והילד הזה להמשיך לקרוא