פסטיבל ירושלים 2018: תלמה

(שם הסרט במקור: Thelma)

יש סרטים שלמרות שאני יודע כבר בכניסה מה אני פחות או יותר אקבל, אני עדיין מופתע מהם.

יואכים טרייר הוא במאי נורבגי עולה. ראיתי את שני סרטיו הקודמים, ומאוד הערכתי אותם (כאן כתבתי על Louder than Bombs, וכאן על אוסלו, 31 באוגוסט). אני חושב שטרייר הנורבגי הוא במאי אינטליגנטי מאוד, אם כי קצת אנליטי וקר מדי. שמחתי לגלות ש"תלמה" הוא סרטו המרגש והמרשים ביותר עד היום.

ידעתי פחות או יותר מה הסיפור של הסרט. או לפחות מה נקודת הפתיחה שלו. וידעתי גם שהסרט הזה היה נציג נורבגיה לאוסקר בשנה שעברה. זאת אומרת, היתה כאן ציפיה לסרט משובח. לא ידעתי עד כמה.

כי יש כאן, ב"תלמה", דיון מורכב ומאוד לא פשוט בחילוניות מול דת. באמונה מול מדע. במשבר אמונה של דתיים. בקיומו של עולם שמעבר, ובדרך שבה הממסד הדתי מוצץ את החיים מהמאמינים, בדרך שבה הוא כופה עלינו את האפשרות היחידה שבה לדעתו עלינו לשרת את האל.

וכל זה בסיפור של נערה צעירה שמתחילה ללמוד באוניברסיטה. היא מתאהבת בחברה לכיתה, והסיפור הזה הוא, לכאורה, אסור על פי ההלכה (הנוצרית, אבל גם היהודים לא יותר טובים בזה). הנערה שלנו מגיעה ממשפחה דתית אדוקה, והיא מתחילה להרגיש רגשות אשם. ובמקביל, הנערה מתחילה לחוות סוג של התקפי אפילפסיה, המלווים בחזיונות ובחלומות בלהה. נדמה גם שהחזיונות האלו יש בהם משהו על טבעי.

יואכים טרייר הוכיח כבר בסרטים הקודמים את עבודת הבימוי המשובחת שלו, וב"תלמה" הוא בשיא כושרו. עבודת העריכה בסרט הזה היא פנומנלית. בלא מעט רגעים אנחנו לא תמיד יודעים אם אנחנו בתוך המציאות, או בתוך חלום/ הזיה. הרי יש לה, לנערה הזאת, סוג של כוחות. היא ממש משפיעה על הסביבה. או שלא. יש נחשים, המייצגים אשמה (מסיפור גן עדן). יש כמה פלאשבקים לילדות. ויש צילום מרהיב, ובימוי מרשים מאוד של התחרשויות רבות בעדשה רחבה, ובאותה נשימה, טרייר לא מאבד את האינדיבודאלים בקבוצה הגדולה. טרייר גם יודע להשתמש במוסיקה ובעיצוב פס קול בצורה סוחפת (הרבה פעמים יש קאט חד לשקט, שמחזיר אותנו לאדמה בבת אחת. לא בטוח שידענו איפה אנחנו נמצאים קודם, במציאות או בתוך חלום/סיוט/ הזיה, וזאת הדרך של טרייר לסדר לנו את הנשימה, אחרי שהוא העתיק לנו אותה כמה שניות לפני כן).

איליי הארבו, בתפקיד הראשי, מוסיפה הרבה חום לסרט הזה, הזדהות קריטית עם הדמות הראשית. אני רוצה להיות איתה, עם האינדיבידואל הזה, שמחפשת את דרכה העצמאית לראשונה מחוץ לבית של אמא, אבל ההורים מתקשרים כל יום, לוחצים, בשלב מסוים ממש כולאים אותה ולא נותנים לה לפרוש כנפיים, אבל הארבו הזאת כל כך כובשת דווקא בגלל שהיא שקטה וסופגת. מראה מה היא מרגישה מבלי ללחוץ. וטרייר לא פעם נותן לי להרגיש את מה שהיא מרגישה (למשל בהבהוב הפלורסנטים, המכוון אליה, כמו גם אלי) – הסרט הזה שונה מסרטיו הקודמים של טרייר בגישה האנושית. "תלמה" הוא גם סרט חושב, עם יחסי כוחות מורכבים בין הבת להוריה, הדת לממסד הדתי ולחילונים, והוא גם סרט מרשים מאוד קולנועית, עם משחק נהדר, בימוי מצוין, ועם תסריט שמפתיע אותי לכל אורך השעתיים, לוקח אותי ביד בדרכים מפתיעות ומרגשות כל פעם מחדש. סרט נהדר.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “פסטיבל ירושלים 2018: תלמה

  1. כל הכבוד איתן !
    בשלישי בערב אני פוגש את הסרט הזה בלב סמדר ועכשיו יצרת אצלי ציפיות….
    אחל'ה סקירה.
    ראיתי אתמול את "מכתוב, אהובתי" ואת "דונבאס", אין כנראה 2 סרטים ששונים כלכך אחד מהשני ולגבי שניהם יכול לומר ששניהם מרתקים, אבל בשניהם יש גם רגעים פחות חזקים.
    תמשיך לפרשן לנו את מה שאנחנו רואים…

  2. תודה איתן. בעקבות כתיבתך על "תלמה", הלכתי הערב לסרט (וגם פגשתי אותך בסינמטק הולך לראות את הסרט פעם שניה). הסרט באמת ענה על כל הציפיות שבנית.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s