משודרג: הביקורת

(שם הסרט במקור: Upgrade)

סרטו החדש של היוצר שעומד מאחורי סדרת סרטי "המסור" וסדרת "הרוע שבפנים" (Insidious). לא נשמע כמו הדבר הראשון שאני אקפוץ עליו בקולנוע. או אפילו לא האחרון. יותר סביר שאני אדלג עליו. איכשהו היה נדמה לי שיש כאן משהו שונה. צדקתי. "משודרג" הוא סרט מתח מרתק, חכם, אלים, מתפוצץ מכשרון, ועם דיון אינטלנגטי למדי במהות הטכנולוגיה.

אז ההתקדמות המדעית, היא כאן כדי לעזור לאנושות, הלא כן? רובוטים, חידושים רפואיים, פלאפונים, בתים חכמים, מכוניות חכמות, האפשרות לתת פקודות למכונות רק בקולנו – הכל כאן כדי לעשות את החיים שלנו קלים יותר. הגיוני. מה שאנחנו לא רואים הוא איך בעצם הטכנולוגיה משתלטת על חיינו. איך אנחנו מכוונים את כל מה שאנחנו עושים כדי להתאים את עצמנו למסגרות חדישות. אז זה רק עוזר לחיים שלנו, או שזה בעצם משתלט עלינו?

"משודרג" הוא דיון מתמשך בשאלות המסקרנות של החיים שלנו כאן ועכשיו. אמנם הסרט מתרחש בעולם עתידני, שיש בו מכונית שנוהגת בעצמה עד הבית, ומדברת איתך תוך כדי, אבל הסרט הזה יודע לא להשתולל עם ההמצאות שלו, ולתת לי הרגשה שהעולם העתידני הזה הוא אפשרי למדי. יותר מזה, בתור סרט של אדם פסיכופטי שהמציא סרטים עם רוע מוגזם מאוד, יש הרבה אנושיות ורגש לקצב האנושי. לי וואנל, אותו במאי שהתעסק בעבר ברוע אולטימטיבי בוטה, יודע לקחת את הזמן ולבנות את הדרמה שלו בקצב אנושי. נכון, יש כאן מכות ומרדפים (מרדף המכוניות כאן הוא סצינת מתח מעולה בפני עצמה), אבל וואנל יודע לבנות קצב שמחבר אותי לדמות, ולוקח אותי איתה ביד במסע מרתק.

כי כבר מהתחלה אנחנו חוזים בסיפור שהוא גם דיון שיתמשך על פני סרט שלם: האם האנושות כבר ניתנת להחלפה ע"י מכונות, או שאנחנו עדיין צריכים את הגורם האנושי. הרי גיבורנו הוא איש אנלוגי. הוא מכונאי של מכוניות מהסוג הישן. והוא לא באמת מאוד מתלהב מכל העתידנות של בת הזוג שלו. אבל הוא כן מתלהב מבת הזוג. וואנל לוקח את הזמן להכיר לנו את האינטראקציה בין שני האנשים האלו כדי שארגיש את הכאב הגדול שמגיע עם התקרית שמפעילה את הסיפור. היא חיה בעולם דיגיטלי והוא לא, ואז היא לא חיה יותר. והוא כן. בקושי. אבל הטכנולוגיה עוזרת לו לשוב לחיים, והגורם האנושי מחפש את הנקמה. הטכנולוגיה תעזור לו לחפש ולמצוא את האחראים, אבל במהלך הדרך הדיון בין נחיצותו של הגורם האנושי לבין היתרונות והחסרונות של הקידמה ימשיך. בסצינת קרב אחת, למשל, הכוחות שווים. זהו דווקא הגורם האנושי שעושה את ההבדל.

אבל סוף הסרט הוא פסימי. הוא מראה שאולי אנחנו עדיין צריכים את הגורם האנושי, אבל המכונות כבר ניצחו אותנו, וכבר אין חזרה. ואת כל זה מראה וואנל בתסריט חכם, ששומר על מתח גבוה במקביל לדיון המרתק שנמצא כל הזמן ברקע. אמנם יש רגעים שהדיון הזה הופך ברור מדי (אחרי סצינת קרב אחת בשירותים של בר, יוצא האיש הרע ומדבר עם הברמן. חילופי המילים שלהם רק מעלים את הסאבטקסט אל פני השטח, והסצינה עצמה מיותרת, כי אף אחת מהדמויות כאן היא לא הדמות הראשית, או אפילו המשנית), אבל רוב הזמן הסרט שומר על מתח וקצב נכון למימד האנושי, כמו גם לסצינות האקשן ממריצות האדרנלין.

וצריך לומר גם מילה על לוגאן מרשל גרין. הוא השחקן הראשי כאן. והוא דומה מאוד חיצונית לטום הארדי. אבל הוא חסר את הכריזמה של אותו הארדי, דבר שדווקא מחבר אותי יותר לסרט הזה. הגרין הזה מגלם את הדמות הראשית בסוג של ריאליסטיות נטורליסטית, כזו שמפגינה פליאה טבעית והגיונית כשדברים מוזרים מתחילים לקרות, וקל לי מאוד ללכת עם דמות כזאת, להתחבר אליה, לנסות להבין את המצפון המוראלי שלה (האם לתת למכונה להשתלט, או לדעת לשים גבולות אנושיים). לוגאן מרשל גרין מחזיק את הסרט החכם הזה על כתפיו ועושה עבודה מרשימה מאוד דווקא בגלל שהוא לכאורה דמות לא "קולנועית".

וככה "משודרג" הפך מסרט שהציפיות שלי ממנו היו נמוכות לאחת ההפתעות הכי גדולות שהיו לי השנה בקולנוע. סרט מתח מרתק וחכם שגם ממריץ אדרנלין וגם מגרה את המחשבה. סרט מומלץ מאוד.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s