אוסקר שפה זרה 2019: מקבץ שלישי

אני נמצא בטורונטו, קנדה, ובקרוב אני אתחיל לדווח כאן על הסרטים שאני מתכוון לראות במהלך הפסטיבל. ממש לפני הצפייה בסרט הראשון בפסטיבל, הצלחתי לאסוף 9 סרטים נוספים שהצטרפו למירוץ על האוסקר בשפה שאינה אנגלית מאז שלשום, וביחד עם הסרטים עליהם דיווחתי במקבצים הקודמים (מקבץ שני, מקבץ ראשון), יש לנו כבר 29 סרטים בתחרות. כרגיל, הלינק בשם הסרט מוביל לטריילר הרלוונטי:

ישראל: האופה מברלין – אופיר ראול גרייצר

הבחירה הצפויה, אבל הראויה. סרט יפהפה שהיה גם הצלחה קופתית. למי שלא ראה (נו-נו-נו): סיפור אהבה של גבר ישראלי וגבר גרמני נקטע עם מותו של הישראלי. הגרמני מגיע לארץ ומתחיל קשר עם אלמנתו של האהוב שלו. שני אנשים, גבר ואשה, מתאבלים על גבר אהוב אחד, בסרט שמבוים בטעם, באהבה, ברכות, בהרבה רגש. יש גם לא מעט אנגלית בסרט, דבר שיכול לעזור (אבל לא יותר מ-50 אחוז, אז הוא לא יפסל).

סינגפור: נערי בפאלו (Buffalo Boys) – מייק ווילואן

אני מניח שקוונטין טרנטינו מאוד יאהב את הסרט הזה. זה נראה מסוג הסרטים שמהווים השראה לאמריקאי. זה בכלל נראה כמו בסיס טוב לטרנטינו לרימייק (עם דיאלוגים יותר מפולפלים. ובאנגלית).

סיפור? נו, שיהיה: במאה ה-19, אחרי טבח של השלטונות ההולנדים הקולוניאליסטים, ובתוכו גם ההתנקשות בשליט חאמזה, אחיו הצעיר של השליט המנוח ושני בניו של אותו שליט בורחים לארצות הברית, למערב הפרוע. הם עובדים בהנחת פסי רכבת, ומחכים לשעת כושר לחזור לארצם, לנקום. השעה הזאת מגיעה, ומרחץ הדמים מתחיל. אה, ויש גם סיפור אהבה. נו, שיהיה.

אוסטריה: ואלס לואלדהיים (Waldheims Walzer) – רות בקרמן

מתוך 29 הסרטים שיש כבר במירוץ, זהו הסרט הדוקומנטרי החמישי. כמות יוצאת דופן. אבל לא מדובר בסרט טוב כל כך. כנראה שאין לאוסטרים הרבה מה להציע השנה. "ואלס לואלדהיים" הוקרן השנה בדוקאביב, והתגלה כסרט מעניין, אבל חסר חיים. ללא אמוציות, ללא קצב. סרט בינוני למדי. בגדול, הסרט הזה משחזר סיפור משנות ה-80: קורט ואלדהיים, שהיה מזכיר האו"ם, חוזר הביתה לאוסטריה, ורץ לתפקיד הנשיא. האשמות בדבר שירותו הצבאי תחת המשטר הנאצי ב-SS עולות, וואלדהיים מצליח להזיז את החשדות האלו ממנו, ובכל זאת להיבחר לנשיא. העניין הוא שהסרט הזה לא מנהל את הויכוח, ובעצם גם לא כל כך מספר את הסיפור. יש מצב נתון, ואותו הוא טוחן לעייפה במשך שעה וחצי.

קוסובו: החתונה (Martesa) – בלרתה זקירי

קוסובו שולחת לאוסקר סרט שאני חושש שיהיה מבולבל ולא ממוקד. מצד אחד, יש כאן סיפור אהבה בין גבר ואשה על רקע סיום מלחמת האזרחים בקוסובו וליקוק הפצעים. שבועיים לפני החתונה המתוכננת מתקיים טקס חשיפת שאריות מקבר אחים שהתגלה. שני הוריה של הבחורה נחשבים נעדרים כבר כמה שנים, והחרדה גדולה. חוץ מזה, מכר ותיק של הבחור חוזר לחייו. אחרי לילה של שתיה משותפת של השלושה העניינים מתחילים להתבהר – הוא היה מאהבו של הגבר בעבר, ולפני החתונה הוא בא לברר אם עדיין יש שם אהבה, אם עדיין אפשר להציל אותה. דרמת זהות מינית, ודרמה אנושית על רקע המלחמה שאך זה נגמרה – שני נושאים מעניינים. אני רק לא בטוח שהם מתערבבים טוב לכדי יצירה הומוגנית אחת.

נורבגיה: מה יגידו כולם (Hva vil folk si) – איראם האק

כאמור, אני נמצא עכשיו בחו"ל, ופספסתי את הקרנת העיתונאים שהיתה לסרט הזה, ובעצם עוד לא ראיתי אותו, למרות שהוא מאוד מסקרן אותי. הטריילר מספר את כל הסיפור, אני חושב, ובכל זאת, נדמה לי שיש כאן אמוציות גבוהות. עימות ישן בין מסורתיות לבין מודרניות מקבל פנים ושמות, והקונפליקט, על פניו לפחות, מוחשי מאוד: בחורה נורבגית צעירה ממוצא פקיסטני מפלרטטת עם בחור אחד שהיא אוהבת, וכשהאבא מגלה, הוא שולח אותה לארץ הישנה, לפקיסטן, כדי שתוכל להתנהג כמו שצריך. אני אחזור מחו"ל ואשתדל לתפוס את הסרט הזה בהזדמנות הראשונה. על פניו נדמה לי שהסרט הזה יכול לדבר מאוד לאמריקאים.

פינלנד: החסד של הרוצח (Armomurhaaja) – טימו ניקי

פינלנד שולחת לאוסקר סרט מאוד מסקרן, רק שנדמה לי שאין לו מה לעשות באוסקר האמריקאי. הוא אלים מדי. פסיכי מדי. סיפורו של מכונאי מזדקן ונרגן, שמרוויח עוד כמה גרושים מהצד מאנשים שמבקשים ממנו להרדים את החיות הפצועות שלהם. אחרי שבחור צעיר וניאו נאצי פונה אליו כדי שירדים את הכלב שלו כי אין לו את האומץ לעשות את זה בעצמו (למרות שהכלב לא חולה בכלל. זה כנראה איזשהו מבחן קבלה) – אז מרחץ הדמים מתחיל. והוא מדמם מאוד (תראו את הטריילר. מאוד). נראה כמו סרט מרתק עם הרבה אנרגיה והומור שחור, רק שנדמה לי שאמריקה לא יכולה לעכל דבר שכזה.

לוקסמבורג: גוטלנד (Gutland) – גובינדה ואן מלה

לוקסמבורג שולחת לאוסקר סרט שנראה על פניו מעניין, רק, שוב, נדמה לי שפסיכי מדי עבור האמריקאים. לזכותו יש לומר שהפנים בו מוכרות: פרדריק לאו, בתפקיד הראשי, מוכר מהסנסציה הגרמנית הנפלאה בוואן-שוט שנקראה "ויקטוריה" (הוא היה הבחור שויקטוריה התחילה קשר איתו, ואח"כ הוא סחב אותה לעולם הפשע שלו). הצלע הנשית ב"גוטלנד" מוכרת אף יותר: ויקי קריפס, שהיתה מושא אהבתו של דניאל דיי לואיס ב"חוטים נסתרים".

גנב גרמני בורח אל כפר לוקסמבורגי נידח. כולם מקבלים אותו בסבר פנים יפות, עד שהגרמני יגלה שהסודות הנחבאים בכפר מטורפים הרבה יותר ממה שדמיין. הטריילר מרתק, רק שאני לא בטוח שהחיך האמריקאית יכולה לעכל סקס ואלימות לא נורמלים כאלו.

הולנד: בנקאי הרזיסטנס (Bankier van het Verzet) – יורם לורסן

הולנד שולחת לאוסקר מלכודת פרסים, שהיא אולי גם סרט לא רע בכלל. מבוסס על סיפור אמיתי, הסרט מספר על שני אחים בנקאים בהולנד של שנות ה-40. הם מבינים שמשהו חייב להיעשות כנגד הנאצים, והם מבינים שפעולות ההתנגדות עולות כסף, אז הם מוצאים דרכים נסתרות לממן את הרזינטנס, בסיכון חיי אדם ממשי. הטריילר נראה טוב, מעביר את הסכנה בצורה מוחשית, ולמרות שנדמה שהטוב והרע ברורים מדי, הסרט הזה יכול להיות גם טוב מאוד, וגם מועמד רציני לפרס.

ספרד: אלופים (Campeones) – חאבייר פסר

ספרד מפתיעה, ומוותרת על הקלף הלכאורה בטוח שלה, סרט הפתיחה של פסטיבל קאן בבימויו של האיראני שזכה פעמיים באוסקר (אסגר פארהאדי) ובכיכובם של שני סטארים בינלאומיים (חאבייר בארדם ופנלופה קרוז). במקומו, ספרד בוחרת לשלוח לאוסקר את הלהיט הקופתי הגדול של השנה (שם, בספרד). קומדיה טובת לב על מאמן כדורסל. חאבייר פסר ידוע בספרד כבמאי מיומן בסרטים בידוריים (הוא יצר בעיקר סדרת סרטי קומיקס בלייב אקשן בשם "מוטרדלו ופילמון". ראיתי אחד מהם. היה משעשע), והפעם הוא מטפל בנושא שהוא לכאורה "כבד" – חייהם של מוגבלים עם פיגור שכלי.

גיבור הסרט הוא עוזר מאמן כדורסל בליגה הבכירה. לאחר ויכוח וערב של שתיה מופרזת הוא עושה תאונה. העונש הוא עבודות שירות – כמאמן של קבוצת כדורסל של מוגבלים. הוא כמובן לא מבין מה רוצים ממנו בהתחלה, אבל הוא מביא אותם לאליפות (כנראה). גם מבלי להבין ספרדית, הטריילר נראה קומוניקטיבי, מצחיק, סוחף. מאוד מיין סטרים ופיל-גוד מובי. אולי לספרד יש בכל זאת קלף מנצח.


עד כאן 9 סרטים נוספים. אני נכנס עכשיו לתוך הפסטיבל, אבל אני אמשיך לעקוב אחרי הדיווחים על הסרטים שנכנסים למירוץ האוסקר. הפוסטים בעניין יתחדשו כשאני אחזור לארץ.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s