פסטיבל טורונטו 2018: חלום פלוריאנופוליס

(שם הסרט במקור: Sueño Florianópolis)

החיים עושים בך מה שהם רוצים…

סרט חמוד. ממש חמוד. מקסים. וזהו. אין הרבה מה להגיד עליו.

בסוף הסרט, דמות אחת אומרת לשניה: הרבה דברים קרו. וזה נכון, אבל לא באמת נכון. כי כל עוד הסרט מתעסק רק בלהראות משפחה אחת בחופשה, בלי שהרבה דברים קורים, בלי שהסיפור באמת זז קדימה, אז זה באמת הסרט הכי מקסים, מלבב, נעים, חמוד, ואפילו כזה שאפשר ללמוד ממנו. אנה כץ, הבמאית, מאוד טובה בתיאור אינטראקציות אנושיות, ודווקא כאלו שאין בהן כוונה למשהו ספיציפי. סתם אנשים מסתכלים על הנוף בפלוריאנופוליס, אתר הנופש בברזיל שבו מתרחש רוב הסרט, מדברים אחד עם השני על משהו לא ממש חשוב, ונהנים מהנוף. והרגעים הכי יפים בסרט הם אלו שבהם האנשים נהנים מהים. מתהפכים בסירה. עושים סקי במים. משפריצים מים אחד על השני. שטים בקיאק. או סתם מסתכלים על הים או על החוף. הרגעים שבהם אדם ממצה את המיטב מהטבע הנפלא.כי זה הסרט: החיים עושים בנו כברצונם. אז בואו נמצא את הדרך למצות את החיים. ואנה כץ מנווטת את הדמויות שלה באהבה רבה, בעדינות מקסימה, במבוך החיים. רק משפחה אחת שבאה לחופשה באתר נופש יפהפה, ונהנית מהחיים. מה גם שמדובר במשפחה ארגנטינאית המגיעה לאתר נופש בברזיל, והצורך לגשר על הבדלי השפה, הרצון להבין אחד את השני, יוצר כמה רגעים מלבבים. כיף של סרט.

הצרות מתחילות כשהבמאית והתסריטאית אנה כץ דווקא מרגישה איזשהו צורך בכל זאת לספר סיפור. ברגעים האלו נדמה שכץ כאילו נכנעת לנוסחאות תסריטאיות שחוקות. החיים לא פועלים על פי תבנית בנויה מראש, אבל הסרט המקסים הזה דווקא כן: בסצינה הראשונה של הסרט הרכב נתקע. גבר ברזילאי מגיע לעזרה. כמובן שיתפתח סוג של רומן בינו לבין האשה. כמובן שאשתו הברזילאית תקסום לבן הזוג הארגנטינאי. לברזילאי יש גם בן, בגיל 17 בערך. כמובן שיתפתח רומן בינו לבין הבת של הארגנטינאים.

יותר מכך: כוחו של הסרט ברגעים הקטנים. והוא יפהפה באותם רגעים. אבל אם כבר את מנסה להזיז עניינים דרמטיים קדימה, תני לי להרגיש את הדרמה. אבל הסרט הזה מינורי מדי. זה לא סיפור אהבה. זאת אפילו לא בגידה. הזוג הארגנטינאי הזה גם ככה בהפסקה. פרידה זמנית. גם הברזילאים. אף אחד לא צועק או מתווכח או מוציא את הקישקעס כאן. יש רגע שבו הבת פתאום אומרת: ראיתי את הבן שלו. לא יכולתי להוריד ממנו את העיניים. המשך הסיפור הזה יגיע אחרי חצי שעה בערך. אין כאן באמת עניינים דרמטיים גדולים, אלא רק אוסף רגעים אנושיים מקסימים. יש הרבה מאלו, ולכן הסרט הזה ממש חמוד, אבל מכיוון שהוא בכל זאת מנסה לספר סיפור, בכל זאת מנסה לתאר שברי סיפורי אהבה, והוא לא ממש נכנס לאמוציות גדולות, הסרט גם נשאר מינורי. גם המבוגרים, שעברו כבר משהו בחיים, וגם הנוער, שבשבילו אהבה אמורה להיות משהו חדש, מרגש, קריטי – כולם כאן בסבבה.

"חלום פלוריאנופוליס". סרט שהכל בו נעים, אבל לא הרבה יותר מזה. סרט ממש חמוד, אבל זניח.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s