פסטיבל טורונטו 2018: ממלכה

(שם הסרט במקור: El Reino)

רודריגו סורוגוין הוא שם שאני נתקל בו כבר כמה שנים. הסרטים שהוא מביים מועמדים להרבה פרסים, והוא זוכה להערכה רבה.

אנטוניו דה לה טורה הוא שחקן כל כך מוערך ואהוב, שהאקדמיה הספרדית לקולנוע העניקה לו 11 מועמדויות לגויה ב-11 השנים האחרונות (עם זכיה אחת בלבד).

ובאופן עקרוני אני מאוד אוהב ומתעניין בדרמות פוליטיות, ו"ממלכה" הוא סרט על איש מפלגה מושחת שיעשה הכל כדי להגיע לטופ.

אז סרט שההוא מביים והזה משחק בו בתפקיד הראשי וגם הנושא מעניין – הלכתי לראות.

התוצאה – זה סרט MTV, על הטוב והרע שבזה.

התחלת הסרט מלהיבה בצורה יוצאת דופן. גיבור הסרט עומד על חוף ים, מדבר בפלאפון. הוא מצולם מהגב, מרחוק. מוסיקת הטכנו מתחילה לאט לאט להגביר קצב. הגבר מתחיל לנוע לכיוון היציאה, ונכנס למבנה. המצלמה עוקבת אחריו בצילום מסטדי קאם. הוא עובר בכל מיני מסדרונות, מטבחים של מסעדות, המוסיקה הופכת למאוד קצבית, הוא נכנס מהמסדרונות הצדדיים אל תוך מסעדה בה סועדים חבריו. סצינה שלמה של חיקויים וצחוקים. כולם נהנים, אוכלים, מבלים. המוסיקה מבטאת את ההנאה הזאת בקצב משגע. אה, וכל זה בשוט אחד.

איזה יופי של התחלה. ואז…יש סרט טכנו אחד שאני מאוד אוהב. קוראים לו Run לולה Run. טום טיקוור ידע שם להגביר ולהוריד קצב, לעצור ולרוץ, בהתאם לביטים הדרמטיים של הסיפור. היו לו אינספור רעיונות ויזואלים ומוסיקלים. מסתבר שרודריגו סורוגוין הוא לא במאי כל כך מגוון. במהלך השעתיים ורבע הדי ארוכות של הסרט הוא חוזר על אותו טריק. שוב ושוב. ושוב. גיבור הסרט מתחיל ל להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

פסטיבל טורונטו 2018: רוזי

(שם הסרט במקור: Rosie)

לסרט הזה צריך לבוא עם סבלנות. אבל היא משתלמת.

כשעלעלתי בתכניית הפסטיבל כדי לבחור את הסרטים שאני ארצה לראות, נתקלתי בשמו של הבמאי, פאדי ברתנך. כבר פחות היה אכפת לי על מה הסרט, כי זכרתי שאהבתי את סרטו הקודם, "ויוה". מיד סימנתי לי לראות את סרטו החדש. ולא התאכזבתי. שם מסובך יש לבמאי הזה, אבל שווה לחפש אותו.

"ויוה" היה סרט של במאי אירי שמתרחש בקובה, דיבר ספרדית, והתעסק בקבלתו של בחור צעיר, דראג-קווין. "רוזי" לא קשור אליו בשום צורה, מלבד העובדה שהבמאי הזה הוא כנראה איש מאוד חם ואוהב, והגישה הזאת ברורה ומידבקת בשתי היצירות.

בגדול, ב"רוזי" אין סיפור. יש רק מעקב אחרי 2 יממות בחייה של רוזי.

היא אשה עם 4 ילדים קטנים (הגדולה שביניהם היא טינאייג'רית), בן זוג, רכב, ובלי בית. היא חיה חיים בלתי אפשריים. הגבר בעבודה, הילדים צריכים טיפול צמוד ללא הפסקה, ו להמשיך לקרוא