פסטיבל טורונטו 2018: אם רחוב ביל היה מדבר

(שם הסרט במקור: If Beale Street Could Talk)

זה אחד הסרטים הכי מסקרנים של השנה. הסרט החדש של הבמאי שהביא לנו לפני שנתיים את "אור ירח". ההפתעה הכל כך גדולה של הסרט הקטן והרגיש הזה. הסרט ההוא שלקח את האוסקר בפוטו פיניש הכי דרמטי בתולדות הפרס הזה. ובלי קשר (או עם קשר) – סרט יפהפה, רגיש, עם שאר רוח וראיה קולנועית מקורית. אז הנה מגיע עכשיו הסרט החדש של אותו במאי שידע לרגש אותי בצניעות ובהרבה כשרון.

ואיזו אכזבה. נדמה לי שהאיש הזה, בארי ג'נקינס, זכה באוסקר, ולא ידע את נפשו. עכשיו הוא קיבל תקציב כמו שצריך, וקיבל, פחות או יותר, קארט בלאנש. והאיש הזה כנראה נכנס לסיטואציה מאוד מלחיצה, סיטואציה בה הוא עכשיו צריך להוכיח שהוא אכן ראוי לכל התשבוחות והפרסים שהסרט הקודם קיבל, אז הוא עובד קשה. מאוד מאוד מאוד קשה. אבל העבודה הזו כל כך מכבידה על הסרט החדש עד שמהר מאוד היא לוקחת את הפוקוס מהסיפור, ומהדמויות, ומהאוירה שג'נקינס בסופו של דבר רוצה לייצר.השוט הראשון הוא פתיחה מרשימה. צילום מלמעלה של שני גיבורי הסיפור הולכים מאוהבים ברחוב. הסצינה השניה תמצא אותה מבקרת אותו בבית הסוהר. היא מספרת לו שהיא בהריון. מה הסיפור? איך הוא הגיע לבית הסוהר? תחכו לפחות חצי שעה. לפני כן יש הרבה מאוד להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת