פסטיבל טורונטו 2018: מי ישיר לך שיר?

(שם הסרט במקור: Quién te Cantará)

אז מי אנחנו? איך אנחנו מבטאים את עצמנו בעולם? איך אנחנו יכולים לשמור על הטוהר של האני הפרטי שלנו? איפה שיווי המשקל שלנו כשאנחנו אוהבים אחר? מעריצים אחר? האם אנחנו מנסים לחקות את האהוב, או מבטאים משהו אותנטי שלנו? איפה עובר הגבול בין ביטול עצמי לבין אינדיבידואליות?

קרלוס ורמוט. אתם אולי לא מכירים את השם. תרשמו את השם הזה, ותתחילו להכיר. סרטו הקודם, "ילדה בוערת" (ראיתי אותו בפסטיבל ירושלים 2015. כאן כתבתי עליו) הצביע על יכולת בימוי מרשימה, מבטיחה. סרטו החדש, "מי ישיר לך שיר?", הוא קפיצת דרך משמעותית קדימה. הגשמת ההבטחה של הסרט הקודם, ועוד עם הרבה עודף שנשאר. סיפור מעשיה משונה טווה כאן ורמוט: זמרת מפורסמת מתמוטטת על חוף הים. העוזרת האישית שלה מבהילה אותה לבית החולים, ואח"כ מטפלת בה בבית, עוזרת לה להתאושש. לאט לאט מתבררים הפרטים: היא אכן זמרת מפורסמת, אבל כבר 10 שנים שלא הופיעה או הוציאה חומר חדש. מאז מות אמא שלה היא הסתגרה בבית. ואז מצטרפת לסיפור דמות נוספת: מעריצה. אשה שעובדת בבר-קריוקי, ומסתבר שיש לה יכולת לא רעה בכלל לחקות את אותה זמרת מפורסמת. העוזרת האישית של הכוכבת מתכננת סיבוב קאמבק לזמרת, סיבוב הופעות שמסתבר שהוא נחוץ ובעצם הכרחי כלכלית. עד שהזמרת תתאושש בריאותית, ובגלל הזמן שלוחץ, היא מציעה הצעה כלכלית למעריצה מהקריוקי: תעלי את במקומה, תלבשי את הבגדים שלה, תתחזי לה, ואף אחד לא ידע.

כמו ב"ילדה בוערת", גם כאן קרלוס ורמוט מביים בקצב איטי. באופן מוזר ומסתורי, ורמוט מביים את כל הסרט כאילו בהילוך איטי, השחקניות כאילו מדברות לאט יותר, זזות לאט יותר, ובכל זאת – אין אפילו רגע אחד בסרט שמרגיש מזויף. הדרך שבה ורמוט עובד עם מוסיקה, עם שקט, עם עיצוב פס-קול – כל עבודת הבימוי המרהיבה הזו מטמיעה אותי בצורה מאוד מוחשית אל תוך העור והנשמה של הדמויות. התסריט המפתיע (שכמעט כל הדמויות בו נשים) הולך כל הזמן בדרכים מסתוריות, שהן בעת ובעונה אחת הגיוניות לגמרי, וגם משחקות כל הזמן במחשבה על הפער בין ביטול עצמי בפני אדם נערץ לבין ביטוי עצמי. איפה אנחנו מאבדים את עצמנו, ואיפה מעבדים את עצמנו לתוך יצירה קיימת, לתוך אדם קיים, יוצרים משהו חדש. ורמוט מביים בשליטה עצמית מופלאה, עם עיצוב אמנותי מנקר עיניים, ועדיין עם שקט ובטחון של במאי ותיק, למרות שזהו רק הפיצ'ר השלישי שלו.

נעים לראות כאן את נאג'וואה נימרי בתפקיד הזמרת, נענית לחלוטין לחזון של ורמוט, להיות נוצצת ובלתי מושגת, ועדיין אשה בשר ודם (את נימרי אני מכיר מ"סקס ולוסיה" ומ"הנאהבים מחוג הקרח הצפוני" של חוליו מדם, ומ"פקח את עיניך" של אלחנדרו אמנבר), וגם השחקניות האחרות (ואין כל כך הרבה. זה סרט מרהיב וקאמרי בעת ובעונה אחת) כולן עושות עבודה מרגשת.

"מי ישיר לך שיר?" הוא סרט מרגש, מאוד מרשים, חכם ומרתק, של במאי מופלא שעוד נשמע עליו, והוא כבר מגשים את ההבטחה. קרלוס ורמוט. תזכרו את השם.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s