פסטיבל טורונטו 2018: סיכום

אז חזרתי לארץ. ואסור להתלונן. שבועיים במקום שהוא לא ישראל, מבלי לחשוב על עבודה ועל הלחצים היומיומיים של הארץ הזאת במקום זר ואחר (שמדבר אנגלית!) – היה סבבה. חוץ מזה ש:

בחיי, כמה שטורונטו חמה. כמו תל אביב, ואפילו יותר.

כמה גבוהה טורונטו. וצפופה. ומחניקה. הכל כאילו מודרני שם. זה לא אירופה הקלאסית. ישן מפני חדש תוציאו.

ויש כמה דברים קצת משונים בטורונטו. למשל:

לקח לי זמן להתרגל לעובדה שכל המחירים על המדפים בכל החנויות הם לא מחירים סופיים, כי הם לא כוללים מעמ. וכך יצא שקניתי בקבוק קולה בסופר והכנתי כסף מדויק כי רציתי להיפטר מהכסף הקטן, ואז זה לא הספיק לי, אז שילמתי בשטר (וקיבלתי עוד קצת כסף קטן כעודף).

פניה שמאלה בקנדה זה דבר משונה: אין רמזורים ייעודיים לפניה שמאלה. הרכב מחכה שהתנועה מהכיוון הנגדי תעבור, ופונה.

פניה ימינה בקנדה זה דבר משונה: מותר לנסוע גם באדום.

יש מעט מאוד ריאות ירוקות בעיר, ומה שיש קטן מאוד, ואפשר לראות ולשמוע את התנועה גם בתוך הפארקים הקטנים. למעשה, יש רק פארק אחד גדול ומרווח בטורונטו, אבל הוא נמצא בקצה המערבי של העיר, רחוק מהמרכז. שם מצאתי דבר שנראה קצת מוכר

והנה עוד שני דברים מוזרים

אין לי מושג מה זה הבניין הזה, שרכב כאילו יוצא מתוכו. אבל זה בניין שעומד ככה, כמו שנראה בתמונה.

והחנות הזאת

היא לא מסעדת בשרים, אלא חנות שמייצרת שלטים לפי דרישה.

בבתי הקולנוע בקנדה המקומות לא מסומנים. אנשים מגיעים מוקדם ועומדים בתור. כל הקודם זוכה. כל פעם שקראתי על תורות שמתמשכים על פני רחובות שלמים לא ממש האמנתי, כי זה נשמע דמיוני. בשבועיים האלו עמדתי לא פעם בתורות שכאלו. האולמות לא גדולים מאוד מבחינת כמות האנשים, אבל המסכים כולם גדולים ותענוג לצפות שם בסרטים (בסטנדרט של יס פלאנט, בערך). היו כמה אולמות שבהם המקומות היו מסומנים (שזה חידוש בשביל הקנדים. משיחות עם אנשים הבנתי שזו השנה הראשונה שהפסטיבל בטורונטו מנסה את ההמצאה המשונה הזו, מקומות מסומנים). האולמות האלו היו בעיקר הגדולים, אלו שמאכלסים למעלה מאלף צופים בשני יציעים

אני ישבתי ביציע הראשון, וראיתי מצוין, כי המסך גדול

התנועה בטורנטו קלה למדי. טורונטו מרושתת ברכבת עילית ותחתית נוחה מאוד. לא קרה שחיכיתי לרכבת יותר מחמש דקות, גם בשעות הלא עמוסות. כל האולמות שמשרתים את הקרנות הפסטיבל קרובים מאוד אחד לשני, במרחק הליכה קצרה של דקות בודדות. רחוב קינג, מרכז הפסטיבל, נסגר לתנועה בחלק מהזמן, והפך למדרחוב

ואגב, אם נכנסים לתחנת רכבת התחתית של רחוב קינג ונוסעים לכיוון צפון, התחנה הבאה היא רחוב קווין. נשבע לכם.

הרבה מתנדבים אדיבים מאוד עזרו בתפעול השוטף של הפסטיבל. מדובר במאות מתנדבים שענו על כל שאלה שהיתה לי בסבלנות וביעילות. טורונטו היא עיר מגוונת מאוד מבחינה תרבותית, וברחוב ניתן לראות את כל סוגי האנשים – ממוצא צפון אמריקאי צפוי ולבן, אפריקאים אמריקאים, הרבה מאוד מלוכסני עיניים ממוצא מזרח אסיאתי, לא מעט אנשים ממוצא הודי, יהודים, נוצרים, ואחרים – טורונטו היא עיר מגוונת מאוד אתנית. גם המתנדבים, בהתאם, מגוונים – מבוגרים וצעירים, גברים ונשים, ממוצאים שונים. סרטון קצרצר ובו נראים המתנדבים שרים במקהלה את We are the Champions של קווין הוקרן לפני כל הקרנה שבה הייתי, ולפני כל הקרנה הקהל מחא כפיים למראה הסרטון, כי המתנדבים באמת עושים מעל ומעבר באדיבות וביעילות.

מבחינת הקולנוע עצמו: ראיתי 20 סרטים במהלך הפסטיבל. היתה חוויה משונה: טורונטו הוא פסטיבל אדיר מימדים, ולפני כל הקרנה עולה אחד מאנשי הפסטיבל להציג את הסרט. בצוות הפסטיבל יש כמה וכמה אנשי תוכן שבוחרים את הסרטים, כל אחד אחראי על חלק גיאוגרפי שונה בעולם (יש אחד שאחראי על מערב אירופה, אחד על מזרחה, אחת שמתעסקת בבחירת סרטים דוברי ספרדית מאמריקה הלטינית ומספרד, וכן הלאה), ולכל אורך הפסטיבל, כמעט כל הקרנה שהייתי בה לוותה בשיחה עם הבמאי/ת ו/או עם השחקנ/ית הראשי/ת והמפיק/ה. מספר הסרטים הוא עצום, ויכול להיות שהפסטיבל היה מרוויח מסלקציה יותר מוקפדת. תחילת הפסטיבל היתה חוויה לא נעימה מבחינתי, כי סרט אחרי סרט חוויתי אכזבה אחרי אכזבה, אבל איפשהו באמצע ולקראת הסוף פתאום הגיעו הסרטים הטובים, חלקם ממש מצוינים, מהטובים שראיתי השנה ובכלל. "לא אכפת לי אם ההסטוריה תזכור אותנו כברברים" הרומני יוקרן בפסטיבל חיפה בשבוע הבא, והוא צפיית חובה. גם "הגחליליות עזבו" הקנדי הוא סרט יפהפה, גם הוא יוקרן בחיפה, וגם הוא מומלץ. אני לא יודע אם מישהו יביא לכאן את "מי ישיר לך שיר" הספרדי המצוין, ואני מאוד בספק אם מישהו יקרין כאן את "נקודה מתה" המדהים מנורבגיה, הסרט הטוב של השנה לטעמי. 100 דקות בשוט אחד. מאה דקות קורעות לב (וטובה נובוטני הבמאית היתה בהקרנה שנכחתי בה. השאלה הראשונה שהקהל שאל אותה היתה: How). אני מניח שמתישהו "עור" של גיא נתיב יגיע לכאן, אבל אני מניח שזה יהיה רק בשנה הבאה. כשזה יגיע, תזכרו לראות אותו. דרמה משובחת ומאוד מעניינת ומעוררת מחשבה. כל הפוסטים שכתבתי על הסרטים שראיתי בפסטיבל מרוכזים כאן.

היום ערב יום כיפור. מחר כיפור. פסטיבל חיפה מגיע בשבוע הבא. אני אשתדל להיות גם שם (אם כי במהדורה מוגבלת יותר הפעם). במהלך הפסטיבל בטורונטו המשכתי לעקוב אחרי הסרטים שהמדינות השונות שולחות לאוסקר, ואני חייב לכם (ולעצמי) להשלים את הפערים. ויש גם קולנוע שעולה כאן בשוטף, וגם לשם מתגנב מדי פעם סרט מעניין. הלב של הקולנוע ממשיך לפעום.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “פסטיבל טורונטו 2018: סיכום

  1. מוחא לך כפיים .
    הדבר הראשון שאני עושה זה לקרוא אותך ,
    בעיקבות זה אנו הולכים ל 22 סרטים בחיפה .
    שתהיה לך שנה טובה

  2. מי ממן את המסע המפואר הזה? נשמע כיף
    —–
    איתן לדניאלה: רק שיהיה ברור: אף אחד לא מממן לי את זה. הכל זה מימון עצמי. אני עובד קשה במהלך השנה, וחוסך כסף כדי שאוכל לנסוע לחופשה פעם בשנה לחו"ל, למקום שבו יש פסטיבל קולנוע, וכך אני מטייל, ורואה סרטים. השנה הייתי בטורונטו, בשנה שעברה בסידני, אוסטרליה, ב-2016 בברלין, ובשנה הבאה, אי"ה, באירלנד.

  3. היי איתן
    אין עליך
    תודה על סקירות נהדרות ותודה על הסיור המודרך בעיר טורונטו….
    ואל תשכח לנסוע לפסטיבל הקולנוע הצפוני ביותר בעולם, בלב החושך של ינואר בעיר טרומסו בנורבגיה.
    ואגב, גם לו קוראים…..TIFF…מוכר לך מאיפה שהוא ??
    אני מקווה לפגוש אותך בחיפה…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s