אוסקר שפה זרה 2019: מקבץ שביעי

רגע לפני שאני אתחיל לפרסם כאן פוסטים על הסרטים שאני רואה בחיפה בפסטיבל, עוד מקבץ של 10 סרטים שרוצים להיות באוסקר האמריקאי, זה של הסרטים שלא מדברים באנגלית. ביחד עם המקבצים הקודמים (מקבץ ראשון, מקבץ שני, מקבץ שלישי, מקבץ רביעי, מקבץ חמישי, מקבץ שישי) יש לנו כבר 70 סרטים ברשימה, ועוד בערך שבוע לדד-ליין. יהיה עוד מקבץ אחד. לפחות. כרגיל, הלינק בשם הסרט מוביל לטריילר הרלוונטי:

מקדוניה: מרכיב סודי (Исцелител) – גיורץ' סטארבסקי

הנציג המקדוני לאוסקר נראה כמו סרט קטן וחביב. קומדיה על גבר שעובד כמכונאי של רכבות. המצב קשה, והוא לא קיבל משכורת כבר זמן מה. ובנוסף, אבא שלו חולה בסרטן. במקרה הוא מוצא באחד הקרונות במקום העבודה שלו שקית מריחואנה זרוקה. הוא מכין עוגה עם המרכיב הסודי הזה שמצא ונותן אותה לאביו. כשאביו מרגיש הרבה יותר טוב, ואפילו מבריא, כל העיירה מבקשת מגיבור הסרט לרפא גם אותם עם המרכיב הסודי הזה. וגם הפושעים המקוריים שאת השקית שלהם מצא גיבור הסרט – גם הם בעקבותיו. טריילר משעשע לסרט שהוא כנראה קטן וחביב.

קנדה: כלב שמירה (Chien de Garde) – סופי דופווי

קנדה שולחת לאוסקר סרט פשע שנראה מעניין, אבל גם קצת אלים מדי, בוטה מדי לחיך האמריקאית. במרכז הסרט בחור צעיר שרוצה להיות כלב השמירה של המשפחה שלו. בשיתוף עם אחיו הוא גובה חובות. הוא מעריץ את דודו, שמנהל את עסקי הסמים. והוא גם רוצה לאהוב את אמא שלו ואת החברה שלו – כולם גרים תחת קורת גג אחת. "כלב שמירה" כבר זכה ב-3 פרסי איריס של האקדמיה הקוובקית לקולנוע (כאן כתבתי על זה), והוא נראה סרט מעניין.

דנמרק: האשמים (Den skyldige) – גוסטאב מולר

הסרט שדנמרק שולחת לאוסקר יוקרן בפסטיבל חיפה, ונרכש להפצה בישראל, כך שלא נצטרך לחכות הרבה זמן עד שנראה אותו. מצד אחד, זה נראה מעניין. מצד שני, לא ממש אהבתי את "הקריאה", הסרט ההוא עם האלי ברי. ונדמה לי שמדובר בגרסה הדנית של הסרט האמריקאי. טלפן במוקד חירום עונה לשיחה מאשה חטופה, ויוצא להציל אותה. על הנייר מדובר בסרט מתח אפקטיבי. הטריילר קצת יבש מדי, והזכרונות מהסרט האמריקאי לא ממש טובים, אבל יכול להיות שהסרט הזה לא רע בכלל.

איסלנד: אשה במלחמה (Kona fer í stríð) – בנדיקט ארלינגסון

איסלנד שולחת לאוסקר את הסרט היציג שלה השנה, שהוא סרט שמצד אחד נראה חמוד, וחביב, ומשעשע, והוא יוקרן בפסטיבל חיפה, אבל איכשהו, אחרי שקראתי את התקציר, וראיתי את הטריילר, אני לא יכול לנער את ההרגשה שמדובר בסוג של סרט הסברה סביבתי. אמנם עשוי היטב, אבל מגויס.

גיבורת הסרט היא אשה רווקה בת 49. היא מנצחת על מקהלה, מתאמנת בטאי-צ'י, שוחה בריכות, רוכבת על אופניים, והיא גם פעילה כנגד הזיהום הסביבתי. וכדי להפוך אותה לוונדר-וומן של ממש, היא מתחילה עכשיו להתמודד עם גידול ילדה מאוקראינה. ועם כל זה, היא משתמשת בחץ וקשת ובאמצעים שונים ומגוונים כדי להילחם בכוחות כלכליים גדולים ממנה שמחבלים בסביבה. ולהרגשתי זה, בסופו של דבר, מאפיל על סיפור חיי האשה הזאת, על כל הדרמה שבחייה.

נפאל: מונרכיה (पंचायत)- שיבאם אדהיקארי

לא שזה משנה משהו, כי הטריילר נראה כל כך פרימיטיבי, ועושה סימנים שהסרט הזה הוא ימין מסיקה בנפאל, כולל הדרמה המאוד מאוד מוגזמת והמשחק המגוחך, אבל רציתי לדעת בכל זאת על מה הסרט הזה שנפאל שולחת לאוסקר. מצאתי שתי גרסאות שלא קשורות אחת לשניה: אחת טוענת שמדובר בדרמה חברתית על מעמדן של נשים בנפאל, ובאופן פרטני על הדרך שבה נשים הורחקו מהציבור בזמן המחזור שלהן. ויש גרסה שניה שמספרת שמדובר בסוג של דרמה פוליטית הסטורית על שליט יחיד שנאלץ להתמודד עם חשיפת שחיתות ופשע שהוא כנראה ביצע. ואולי מדובר על איזשהו שילוב של שניהם. לא שזה משנה, כי לא נראה לי שמישהו ישים לב לסרט הזה.

דרום אפריקה: לתפור את החורף אל עורי (Sew the Winter to my Skin) – ג'אמיל קבקה

סוג של וריאציה על ז'אנר המערבון שמתרחש בדרום (אפריקה) ומבוסס על סיפור אמיתי. סיפור על כוח שחור, על הצורך של המדוכא להילחם במדכא. סיפורו של אדם בשם ג'ון קפה (Kepe), איש שבשנות ה-50 של המאה שעברה התנגד בצורה אקטיבית לשלטון האפרטהייד הלבן. הוא גנב את רכושם של העשירים הלבנים, וחילק את השלל לעניים השחורים. השלטונות רדפו אותו, אבל הוא הצליח להימלט מציפורני החוק במשך יותר מעשור, מה שהפך אותו לגיבור מיתולוגי בעיניי השחורים.

צרפת: הכאב (La douleur) – עמנואל פינקל

צרפת עושה את המעשה האופורטוניסטי, ובוחרת לשלוח לאוסקר דרמת שואה, כי זה הולך טוב באוסקר. לא ראיתי את הסרט, ויכול להיות שהוא לא רע, אבל אני לא מאמין ש"הכאב" יעבור שלב, כי הוא לא נראה כמו סרט יוצא דופן בז'אנר העמוס לעייפה הזה. הסיפור הוא שני פרקי חיים מוגדרים בחייה של מרגריט דיראס, הסופרת שכתבה, בין היתר, את "הירושימה אהובתי". בפרק אחד, ב-1944, בצרפת הכבושה ע"י הנאצים, בעלה של דיראס נעצר ע"י הגרמנים ומועבר למחנה ריכוז. דיראס (בגילומה של מלאני טיירי) מפתחת מערכת יחסים עם קצין נאצי כדי להשיג מידע על מקום הימצאו ועל גורלו של בן זוגה, בעוד הנאצי (בגילומו של בנואה מג'ימל) מחפש להשיג מידע פנימי על תנועת הרזיסטנס. בפרק השני של הסרט, עם תום המלחמה, דיראס מחכה לשובו של בעלה מהמחנות, אבל הוא לא מגיע. שני פרקי הזמן, להבנתי, מעורבבים בעריכה, אבל הסרט הוא כנראה לא יותר מדרמת שואה סטנדרטית.

קוסטה ריקה: מדאה (Medea) – אלכסנדרה לאטישב סאלאזאר

להבנתי, הסרט שקוסטה ריקה שולחת לאוסקר הוא סרט שמנסה לתאר את הניתוק של אשה צעירה מהעולם המודרני שבו היא חיה. היא סטודנטית, אבל היא מתנהלת כמו זומבית בשגרת הלימודים, או במערכת היחסים שלה עם הגבר ההומו הזה שהיא מכירה, או אפילו עם ההורים הקרים שלה. ואז היא מכירה גבר שהיא דווקא רוצה בקרבתו. אבל יש סוד שירחיק אותם – היא כבר בהריון. זה יכול היה להיות סרט מעניין על דמות שלא מצליחה להתאהב, לא מצליחה לחיות, על אשה מנותקת מהחיים, רק שמצפייה בטריילר נדמה לי שהבמאית, שזה לה סרט ביכורים, משקיעה לא מעט בסגנון הסרט, עד שהיא מאפילה על הסיפור ועל הדמויות, ומנתקת אותי מהדמות המנותקת הזו.

הודו: כוכבת רוק מהכפר (Village Rockstars) – רימה דאס

זהירות. רק לפני כשבועיים ראיתי את סרטה החדש של רימה דאס. הסרט שהיא עשתה אחרי "כוכבת רוק מהכפר". וזו היתה חוויה מביכה. סרט כל כך חובבני, לא נעים לצפיה. אי אפשר לחיות רק על אקזוטיקה. צריך תסריט, ומשחק, ובימוי, ועוד שאר ירקות. ורימה דאס היא אף אחת מאלו. בדיעבד, גם בטריילר של הסרט הקודם שלה, שהוא נציג הודו לאוסקר, גם שם אני רואה את אותו הדבר – את השחקנים שלא יודעים לשחק, את התסריט שלא יודע לאיפה ללכת, ואת המגושמות בבניית הדרמה. בסך הכל סיפור על ילדה קטנה שרוצה להיות כוכבת רוק. יכול להיות חמוד. אני די בטוח שהוא לא.

בנגלדש: לא גן של שושנים (ডুব) – מוסטפה סארוואר פארוקי

אני נוהג ללגלג על קולנוע מבנגלדש, כי הוא תמיד נראה לי פרימיטיבי, מוגזם מאוד דרמטית. הפעם נראה לי שהבחירה של בנגלדש לאוסקר היא בעלת סיכוי לא רע, וזה בגלל 2 סיבות עיקריות:

  1. השחקן הראשי מוכר גם במערב – אירפאן קאן שיחק ב"נער החידות ממומבאי" וב"לאנצ'בוקס" (והוא שחקן מצוין).

  2. סיפור הסרט מזכיר לי קצת את סיפורו של וודי אלן: במרכז הסיפור במאי סרטים מפורסם שעוזב את אשתו לטובת חברתה הצעירה של בתו המתבגרת. הסיפור מעורר שערוריה תקשורתית גדולה, והקריירה של הבמאי, כמו גם חייו הפרטיים, סובלים קשות בגלל הרעש הגדול.

מצפיה בטריילר נדמה שיש כאן דרמה אפקטיבית, טראגית, לא רעה בכלל (לפחות בפוטנציה), ויש כאן חומר שיכול לעבוד גם על הקהל שמחוץ למעגל הבית בבנגלדש.


עד כאן עוד עשרה סרטים. המשך יבוא.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s