פסטיבל חיפה 2018: פרא אציל

ובמשך כל ההקרנה אני יושב ומנסה לחשוב למה הסרט הזה לא עובד עלי. למה הוא לא מרגש אותי. מה לא בסדר איתו. או איתי.

כי לכאורה יש כאן את כל המרכיבים הנכונים ליצירת סרט סוחף: במאי עם רקורד מוכח (מרקו כרמל, שביים את "אחותי היפה", "כמעט מפורסמת", ואת סדרת הטלויזיה "הרמון"), שחקנים מצוינים עם רקורד מוכח מאוד (אלון אבוטבול, גם הוא מה"הרמון", בין היתר, ונוה צור מ"עמק"), צילום נהדר, הפקה מרשימה – הכל עומד במקום ומוכן כדי לרגש אותי. אבל זה לא קורה.

צריך לומר מראש שמאוד התרשמתי מבניית העולם שבתוכו נעות הדמויות. עמית יסעור הצלם ("הנותנת", "את לי לילה"), וצוות העיצוב האמנותי של "פרא אציל", גרמו לי להרגיש באופן כמעט פיסי את הלכלוך והאבק שמכסה את כל סביבת השכונה שבה מתרחש הסרט. שילוב של צילום מהכתף ושל שוטים מתוכננים ומעוצבים יותר יצר עולם ספיציפי מאוד ומרשים מאוד. הבעיה היא שבתוך העולם הזה נעות דמויות, והן הרבה פחות מרשימות.

הסרט מתחיל בסצינה מאוד דרמטית, שהיא גם סוף הסרט – נער צעיר משתין על קבר. וכל הסרט הוא נסיון להסביר איך הגענו עד הלום, לסצינה כל כך זועמת. הבעיה היא ש להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

פסטיבל חיפה 2018: זבובים בחורף

(שם הסרט במקור: Všechno bude)

בחיי שזה סתם סרט. לא רע במיוחד, או מעניין במיוחד, או מרגש במיוחד, או מצחיק במיוחד, או שום דבר מיוחד. סתם סרט.

זה היה אמור להיות סרט חמוד וחביב. מסע של שני בני נוער ברחבי צ'כיה. הרפתקאות שהם עוברים בדרך, אולי מתבגרים בדרך. וזה גם סרט צ'כי. סרט שאמור להיות ספוג בהרבה הומור צ'כי עדין, טוב לב, עם קריצה תמידית. זה מה שזה היה אמור להיות.

הבעיה היא ש להמשיך לקרוא