פסטיבל חיפה 2018: בוקר טוב ילד

בעיה גדולה מאוד, הסרט הזה.

משפחה סועדת את בנה שנמצא בתרדמת אחרי שנפצע בפעולה צבאית בעזה. זה פחות או יותר כל הסרט. אבל בסרט שאורכו פחות מ-90 דקות יש לא מעט רגעים יפים ומרגשים, וגם די הרבה רגעים מביכים וממש לא נעימים לצפיה.

אני מניח ששרון בר-זיו רצה להמשיך את הדיון שהא התחיל בסרטו הקודם, "חדר 514" (שהיה, אהמ, יותר טוב לטעמי) בעניין הפעולות שצה"ל מבצע והשפעתן על האינדיבידואלים (החיילים, ומשפחותיהם). אני מניח שהפעם בר-זיו רצה להצדיק את פעולות צה"ל, גם אם יש נפגעים. "גיבורים" הוא קורא להם. אז גם אם אני מסתייג מההרואיזם, הייתי מקבל אותו אם הסרט היה מתרכז בסיפור האישי של המשפחה הזאת. העניין הוא שיש כאן אינסרטים של לא מעט דברים שמסביב, ואלו כתובים רע ומבוצעים רע מאוד. בעיקר מביכה סצינה עם ראש העיר, וזכורה גם לרעה מאד סצינה עם מפקד שבוכה.

בנוסף, שרון בר-זיו משום מה ליהק את עצמו לתפקיד הראשי. מולו, לתפקיד בת זוגו, הוא ליהק את קרן מור. איך נאמר זאת בעדינות…קרן מור היא שחקנית כל כך הרבה יותר טובה משרון בר-זיו. כל משפט שהוא אומר נשמע כמו צעקה, משהו שצריך לומר כי זה מה שכתוב בתסריט, ולא משהו שנאמר מתוך הבנה עמוקה של הדמות. כל מה שהיא (קרן מור) אומרת, ניכר שעבר פילטר של מחשבה רגשית והבנה של מי היא הדמות הזאת, מה היא עברה עד שהגיעה לכאן, ואיך היא אמורה להגיב לסיטואציה. רגע של ויכוח של מור עם הבת שלה בסרט אפילו העלתה דמעה קטנה אצלי (דווקא בגלל שהויכוח לכאורה היה על משהו שלא קשור לעלילה ישירות, אבל היה לי ברור שהסיטואציה הלחוצה היא שהעלתה את סף הרגש. הנה לכם הבנה של הסיטואציה מתוך הדמויות, ולא מתוך התסריט).

וגם נדמה לי שהדיאלוגים כתובים, אהמ, לא ממש טוב. מאולצים. לא טבעיים. שרון בר-זיו לובש חולצה שעליה הפוסטר של הסרט "יומנו של נני מורטי", וכמה סצינות אחרי זה הוא מנהל דיון פלצני על הסרט הזה, ועל "חדרו של הבן", ועל "אי של שקט" (האם זה מקום טוב להזכיר לבר-זיו שאת "אי של שקט" לא מורטי ביים?). חוץ מזה שנדמה לי שבר-זיו צועק את הרפליקות שלו, אולי בגלל שהן כתובות בצורה שלא נשמעת לי טבעית, והן שם כדי להעביר נקודה, ולא כדי להעביר דמות (שבתורה תעביר נקודה).

בקיצור, חלק מהשחקנים עושים כאן עבודה יפה, ולמרות הכתיבה הלא טובה הם כן מצליחים לגרום לי ללכת עם הדמויות שלהם, אבל חלק אחר מהשחקנים טובע בסצינות שכתובות לא טוב ולא מצליח להציל את הסרט הזה מחווית צפיה לא נעימה.

נ.ב.1 – אהבתי את העבודה של זיו ברקוביץ' שמצלם ברגישות רבה סיטואציות שלפעמים, בעזרת הצילום, בכל זאת עובדות.

נ.ב. 2 – אביב אלקבץ בתפקיד החיל שבתרדמת. התבגר יפה הילד מ"האסונות של נינה".

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “פסטיבל חיפה 2018: בוקר טוב ילד

  1. לדעתי אהמ, לא הבנת את הסרט וחבל. כאילו לא ראינו את אותו הסרט. אנחנו התרשמנו ממנו לגמרי אחרת. איך אפשר לומר ששרון בר זיו לא מבין את הדמות אם הוא כתב את התסריט? הוא מבין אותה היטב ומבצע אותה נהדר.
    שנית, הסצינה עם ראש העיר היא ככ מרכזית וחשובה, איך פיספסת אותה?? ראש העיר מייצג את אנשי השררה במקומותינו , שמה שחשוב להם זה הם עצמם ופירסומם בעוד שבמיטה שוכב לו חייל אבוד. בכלל, נראה שפיפסת את כל האירוניה החבויה בסרט הזה: בר זיו רצה להצדיק את צה"ל?? הצחקת אותנו .

  2. אז איך אתה ישן בלילה " עתונאי" קטן שלי.איך אתה נרדם? על מה אתה חולם בלילה אחרי שפיכת הדם איך אתה נרדם…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s