פסטיבל חיפה 2018: קריאה לחלומות

נסיון מעניין, הסרט הזה. אקספרימנט. מסקרן. עם כוונה. נסיון מעניין, אבל לא מוצלח.

מהם חלומות? סרטים? יצירות אמנות? אילו אלמנטים מהחיים מרכיבים את החלומות שלנו? איך החלומות שאנחנו חולמים משפיעים חזרה על החיים שלנו?

שאלות מעניינות. יצירה אמביציוזית המבקשת לדון ברצינות בשאלות האלו. אמביציה שבסופו של דבר די מתרסקת.יש כאן רעיון מדליק: בחורה יפנית עולה על רעיון: היא מפרסמת מודעה בעיתון, ומבקשת מאנשים לשלוח לה את פרטי החלומות שהם חולמים. תמורת תשלום היא תשתדל להמחיז אותו, להחיות את החלום. סטארט-אפ. אבל לסרט הזה אין מספיק דמיון. כי קודם כל: למה בכלל יפן? מה הקשר של יפן וישראל? למה עירוב התרבויות הזה?

ומעבר לכך: איפשהו באמצע הסרט יש סצינה שבה הבחורה רוקדת לצלילי גרסה יפנית של שיר פיפטיז. אז גם נפל לי האסימון: ההשראה לסרט הזה היא דיויד לינץ'. אולי לא השראה. יש כאן נסיון לחיקוי או העתקה של המאסטר ההוא. אבל סרט שמנסה להיתלות באילנות גבוהים כל כך צריך גם למצוא בעצמו מספיק יצירתיות, מספיק דמיון, כדי להתגבר על מגבלות שיש לנו בישראל (או ביפן) ואין שם, באמריקה. למשל, כסף. "קריאה לחלומות" הוא סרט לואו-באדג'ט. מאוד. והצילום בו שטוח ומעצבן, חלבי ונמרח. האפקטים בו מביכים ועלובים ורק מדגישים את העוני שבדמיון של היוצרים. הרי הסרט הזה מנסה, לפחות בחלקו הראשון, להיות סוג של פילם נואר, והוא מלא בגשם, אבל האנשים כל הזמן יבשים. סצינה אחת בדוכן אוכל רחוב היא מגוחכת במיוחד כאן – הבחורה עוצרת לאכול בגשם שוטף, וגם היא וגם הגבר שמכין לה את האוכל יבשים לחלוטין.

אם לפחות השחקנים היו עושים מלאכה טובה. אבל הם לא. הם לא מצליחים לקשר אותי לדמויות, לגרום לי לנסות להבין את הנשמה מאחורי הרעיון המבריק הזה, איזה חוסר הוא ממלא בחייה של הגיבורה (סצינה אחת תמוהה של הבחורה אצל אמא שלה אמורה לספק את ההסבר, אבל המשחק של שתי השחקניות מאובן ומדקלם, והטקסט גם הוא סתום), ויחזקאל לזרוב, שחקן טוב מאוד בדרך כלל, אין לו הרבה מה לעשות עם מה שיש לו.

יש כאן רעיון מעניין ואמביציה מבורכת, אבל מעט מאוד יכולת לעקוף את ההגבלות הכלכליות של עצם היצירה, בתוספת אלמנטים ויזולאים מביכים ומשחק דל – הכל ביחד מביס את הכוונה הטובה שהיתה כאן. כמו שאמרתי במשפט הראשון – נסיון מעניין, אבל לא מוצלח.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “פסטיבל חיפה 2018: קריאה לחלומות

  1. איתן,
    חבל שאתה לא מבין כלום בקולנוע. קריאה לחלומות הוא אחד הסרטים הישראלים היחידים השנה ובכלל שנוגע במשהו קולנועי, מעניין ושונה.
    הביקורת שלך פאתטית וקטנונית.
    מצטערת,
    ניבה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s