חיפוש: הביקורת

(שם הסרט במקור: Searching)

סרט קונספט. דווקא יכול להיות מעניין. התסריט הוא לא כזה שלא ראיתי קודם, והאמת שגם את הקונספט הזה כבר ראיתי פעם או פעמיים, אבל הצירוף של שניהם יחד יכול להיות מעניין. או שלא.

כי יצאתי מהסרט הזה בהרגשה קצת משונה: מצד אחד, עלילת המתח עובדת טוב. ודווקא הקונספט פחות.

כמה פעמים קרה לכם שדיברתם עם מישהו, והוא פתאום קיבל הודעה בפלאפון, ועשה לכם עם האצבע: רגע, רגע, אני כבר אתכם? שנייה, אני חייב לענות לזה. אני כבר חוזר. או שהוא לא חוזר. או שהוא בכלל הולך לטפל בנושא החשוב הזה שצץ פתאום, ונוטש אתכם. או שאתם רואים מישהו מדבר, אתם רק לא מבינים עם מי. או שיש מישהו באוטובוס שאתם רוצים לתפוס את תשומת לבו, אבל הוא בטלפון עם אוזניה שאתם לא רואים.

כל הגאדג'טים המודרניים האלו. זה נחמד. זה עוזר. זה מייעל את העבודה. זה מולטי-טאסקינג אפקטיבי. זה הכל חוץ מאנושי. והסרט הזה מספר סיפור אנושי בכלים מודרניים. כל הסרט עובר דרך מסך מחשב. אמנם יש לא מעט דרכים יצירתיות שבהן יוצר הסרט מתרץ את השימוש הבלעדי במסך המחשב (מצלמות מחשב, שידורים מערוצי חדשות, פייס-טיים, פייסבוק, פייס-משהו ועוד המצאות שונות ומשונות), אבל כל הטכנולוגיה הזאת גורמת לי, בסופו של דבר, להתרחק מנושא הסרט הזה. מהדרמה של הגבר הזה. כי היא כל הזמן עוברת דרך פילטר. דרך מכשיר שמספר לי את הסיפור. והפילטר הזה מסנן לי גם את הרגש. במקום להעלים את אמצעי המבע, את המצלמה, במקום להטביע את הצופה בתוך הסיטואציה, הסרט הזה, בעזרת הקונספט שלו, בעצם רק מדגים לי כל הזמן איך להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת