חיפוש: הביקורת

(שם הסרט במקור: Searching)

סרט קונספט. דווקא יכול להיות מעניין. התסריט הוא לא כזה שלא ראיתי קודם, והאמת שגם את הקונספט הזה כבר ראיתי פעם או פעמיים, אבל הצירוף של שניהם יחד יכול להיות מעניין. או שלא.

כי יצאתי מהסרט הזה בהרגשה קצת משונה: מצד אחד, עלילת המתח עובדת טוב. ודווקא הקונספט פחות.

כמה פעמים קרה לכם שדיברתם עם מישהו, והוא פתאום קיבל הודעה בפלאפון, ועשה לכם עם האצבע: רגע, רגע, אני כבר אתכם? שנייה, אני חייב לענות לזה. אני כבר חוזר. או שהוא לא חוזר. או שהוא בכלל הולך לטפל בנושא החשוב הזה שצץ פתאום, ונוטש אתכם. או שאתם רואים מישהו מדבר, אתם רק לא מבינים עם מי. או שיש מישהו באוטובוס שאתם רוצים לתפוס את תשומת לבו, אבל הוא בטלפון עם אוזניה שאתם לא רואים.

כל הגאדג'טים המודרניים האלו. זה נחמד. זה עוזר. זה מייעל את העבודה. זה מולטי-טאסקינג אפקטיבי. זה הכל חוץ מאנושי. והסרט הזה מספר סיפור אנושי בכלים מודרניים. כל הסרט עובר דרך מסך מחשב. אמנם יש לא מעט דרכים יצירתיות שבהן יוצר הסרט מתרץ את השימוש הבלעדי במסך המחשב (מצלמות מחשב, שידורים מערוצי חדשות, פייס-טיים, פייסבוק, פייס-משהו ועוד המצאות שונות ומשונות), אבל כל הטכנולוגיה הזאת גורמת לי, בסופו של דבר, להתרחק מנושא הסרט הזה. מהדרמה של הגבר הזה. כי היא כל הזמן עוברת דרך פילטר. דרך מכשיר שמספר לי את הסיפור. והפילטר הזה מסנן לי גם את הרגש. במקום להעלים את אמצעי המבע, את המצלמה, במקום להטביע את הצופה בתוך הסיטואציה, הסרט הזה, בעזרת הקונספט שלו, בעצם רק מדגים לי כל הזמן איך כל המציאות מצולמת, מתועדת, מעובדת דרך מדיומים ויזואליים שמרדדים את הרגש דווקא בגלל שלכאורה הם מעצימים אותו, הופכים אותו לסנסציוני (ובאותה הזדמנות שוללים ממנו את הייחוד האנושי הפרטי שלו).

וכך "חיפוש" בעצם מאבד עבורי את המימד הרגשי שיש בבסיסו, ועם זאת, לסרט הזה יש תסריט שכתוב בתשומת לב, עם התפתחות מרתקת של עלילת מתח שמושיבה אותי על קצה הכסא, ועם שחקן אחד טוב (ג'ון צ'ו) שבאמת לוקח אותי למסע רגשי (למרות הפילטרים) של דמות שהופכת יותר ויותר חסרת אונים, אבל לא מוותרת ונלחמת עד הסוף, ואף מעבר לו.

ונחמד לראות גם את דברה מסינג, בתפקיד לא אופיייני. היא גרייס, מ"וויל וגרייס", אבל כאן היא בתפקיד מפתח של שוטרת חוקרת של נושא רציני מאוד, של נערות שהולכות לאיבוד, והטירוף שמשתלט כאן לאט לאט הופך את הדמות שלה למרתקת (שוב, למרות הקונספט שמשאיר אותי מנותק. יחסית).

העריכה עושה עבודה יעילה, עם פאוזות דרמטיות בדיוק איפה שצריך, וגם השימוש במוסיקה יעיל, וכך התסריט, השחקנים, ועבודת הבימוי האפקטיבית יוצרים סרט מעניין ומותח, שהיה יכול להיות הרבה יותר מרגש אם הוא לא היה עובר דרך פילטר שהוא עצם הקונספט של הסרט כולו, שהוא אולי מדליק על הנייר, אבל הוא גם מכשול בפני סרט ממש מצוין.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s