הג'נטלמן והאקדח: הביקורת

(שם הסרט במקור: The Old Man and the Gun)

רוברט רדפורד. שמעתם עליו? האיש היום בן 82, אבל הוא סמל. ג'ינג'י כובש לבבות. כוכב הוליוודי סקסי, חלומן של נשים בכל העולם. אנרגיה נערית שובבה, קסם שרמנטי שלא ניתן לעמוד בפניו, סרטי שוד מחויכים, סרטים שרודפים אחרי הצדק, תו תקן להוליווד במשך חלק גדול מהזמן שהדבר הזה שנקרא הוליווד בכלל קיים. האיש הזה בן 82, עדיין חי, עדיין פועל, עדיין עושה סרטים. השמועה אומרת שזה יהיה סרטו האחרון. הגיע לגיל גבורות, רדפורד, עשה הרבה (גם מחוץ לעין המצלמה – הוא הקים את מכון סאנדאנס ומנהל את פסטיבל הסרטים הזה. הם נקראים על שם הדמות שגילם בסרט "קיד וקאסידי" ששמה המלא היה סאנדאנס קיד), ועכשיו בא הבמאי דיויד לאורי ועושה סרט שלם שהוא מחווה אוהבת לשחקן הזה.

גם דיויד לאורי הוא שם לא קונבנציונלי בעיר הסרטים של אמריקה. בן פחות מ-40, לאורי לאו דווקא מתכופף בפני המכונה ההוליוודית, עושה סרטים מהורהרים עם הרבה שאר רוח. במיוחד ראוי להזכיר סרט דל תקציב מאוד שיש בו הרבה דמיון, מחשבה, ורגש, גם אם הוא חידתי ואפילו קצת סתום – "סיפור רפאים" היפהפה מהשנה שעברה. אז לאורי בא לכאן עם הרבה אהבה לדמות איקונית מהעולם שהוא בטח מעריץ (הוליווד הקלאסית), ומכין כאן סרט פרידה שנוטף רגש.

כהצהרה, הסרט הזה מבוסס על סיפור אמיתי. בערך. אבל פרטי הסיפור לא ממש משנים. או אפילו כמעט ולא מעניינים. הם משניים לגמרי לסרט הזה. כמו שלאורי אוהב – לא הסיפור חשוב, אלא ה להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת