כוכב נולד: הביקורת

(שם הסרט במקור: A Star is Born)

שמעתי אותי ברדיו, ראיתי אותי בטלויזיה, קראתי עלי בעיתון…אני קיים!

(מיכה שטרית, מתוך "רדיו בלה בלה", החברים של נטשה, 1994)

יש הבדל בין רצון להיות כוכב, להיות מפורסם, לבין רצון להיות אמן, להביע את עצמך בשיר. "כוכב נולד", כפי ששמו מעיד עליו, הוא סרט על כוכבות. לא על אמנות.

ליידי גאגא. זה יישמע אולי מופרך, אבל אני כמעט ולא שמעתי עליה. כן, נתקלתי בה ברחבי האינטרנט פה ושם, אבל דווקא בגלל המוחצנות המוגזמת שלה, בגלל התמונות שלה בשמלות בלתי אפשריות וסידור שיער פסיכי (או בלי בגדים בכלל) – דווקא בגלל זה דחיתי אותה מעלי. אני לא מתעניין באנשים שמתעסקים באיך למכור את עצמם. אני מתעניין במה שהם רוצים למכור. ורוב הפעמים שבהם נתקלתי באנשים שמתעסקים באריזה, בפרסום, ולא במוצר עצמו, מצאתי שאין להם הרבה מה למכור בעצם, והאמנות שלהם לא מזהירה. במקרה של ליידי גאגא זה קצת שונה. מישהו שאני מכיר, שהוא מעריץ גדול שלה, פעם שמע את התיאוריה הזאת שלי, והשמיע לי (די בכוח) כמה שירים שלה, ואכן, גם אני מודה שיש לה, לליידי גאגא, קול יפה, ויכולת לא מבוטלת לבצע שיר. ועדיין, לא באמת התחלתי לעקוב אחרי הגברת הזאת ומה שיש לה להציע, כי האריזה הזאת, התלבושות, הבוטות החיצונית הזאת, כל המוצר הזה שנקרא ליידי גאגא די דחה אותי (למה, למשל, היא לא משתמשת בשם האמיתי שלה?).

בראדלי קופר הוא שחקן מעניין. מאחד שהתפרסם בקומדיות מטופשות שדחיתי אותן מעלי (בדרך לחתונה לא אכפת לי איפה עוצרים), הוא הפך לשחקן לא רע בכלל, ומועמד לאוסקר ראוי. והנה הוא מגיע לכאן בעבודת הבימוי הראשונה שלו, ולא מבריק במיוחד. במהלך הצפיה בסרט חשבתי שאולי היה עדיף לתת את הסרט הזה לג'ון קארני. תשוו את הסצינה שבה ג'ק (קופר בעצמו) שומע את אלי (גאגא) לראשונה ב"כוכב נולד" לסצינה הזאת מתוך "התחלה חדשה" של קארני. בסרט של קארני, מארק רופאלו, שהוא מפיק מוסיקלי, שומע לראשונה את קירה נייטלי שרה שיר אישי, והוא כבר שומע בראשו איך העיבוד המוסיקלי יישמע, בסצינה שיש בה הרבה דמיון ורגש קולנועי. ב"כוכב נולד" בראדלי קופר פוגש לראשונה את ליידי גאגא בהופעה במועדון דראג. בחירה משונה וחסרת תוקף דרמטי, כי למרות שגאגא אכן שרה כאן, רוב ההופעות במועדון שכזה הן ליפס-סינק לפלייבק מוכן, והן בעיקר מתרכזות בשואו, בתלבושות, בריקוד, ולא בתוכן השיר. אז קופר נכנע בעיקר לשואו, ולא לכשרון הטבעי של גאגא.

קארני בסרטיו נותן כבוד לשירים, ולרוב משמיע אותם במלואם בסרט. ב"כוכב נולד" רוב השירים מקוצצים (הפעמים היחידות שבהן שיר נשמע במלואו כאן הם גם הרגעים היפים של הסרט, פעם אחת בסצינה הראשונה שבה קופר מעלה את גאגא להופעה, והשיר Shallows הוא באמת כזה שנשאר איתי אחרי היציאה מהאולם, ופעם שניה ממש בסוף הסרט, בסצינה היחידה שבה בראדלי קופר משקיע דמיון קולנועי שהיה כל כך חסר בכל הסרט), וכך קופר מתרכז במושג הכוכבות ולא באמנות השירה. הרי הוא אומר בעצמו בסרט שכוכב כל אחד יכול להיות, אבל הוא יישאר כוכב רק אם יש לו משהו לומר, ועם זאת הוא לעולם מתרכז באיך לומר את זה, איך להיות כוכב (ודמותו הגרוטסקית של האבא של גאגא בסרט מדגימה את זה הכי טוב) ולא בשירים עצמם, בדרך שהם נובעים, ובדרך שהם מתעצבים להיות שיר.

הרי אפילו בסצינה שבה אנחנו ממש צופים בשיר נולד, סצינה במגרש חניה של סופרמרקט, כבר שם הדרמה מוגזמת לכדי כמעט סנסציוניות, כי גאגא מתחילה שקט, ודי מהר הופכת לצעקה, מבלי לבנות את המתח בשיר עד להתפרקות. מבחנה דרמטית יש משהו מאוד דפוק בסרט הזה. מכיוון שאין לי משענת רגשית, כי הכל כאן מכוון לאריזה ולא למהות, השיאים הדרמטיים של הסרט הזה נותנים לי הרגשה מוגזמת, שאין בהם אמת, וכולם באים כדי לזעזע אותי, לרגש אותי בכוח, אבל אין להם באמת בסיס אמיתי, אז הם דוחים אותי.

ועם זאת, שני דברים עיקריים עומדים לזכות הסרט הזה: הצילום של מת'יו ליבאטיק, הצלם הקבוע של דארן ארונופסקי ("ברבור שחור", "המעיין", ועוד), שכאן נענה לחלוטין לחזון של קופר, ומקדש את מושג הכוכבות בחגיגה של אורות, אנרגיה, וצבעים; ו…ליידי גאגא בעצמה. בלא מעט רגעים בסרט, למרות מה שאני חוויתי כשטחיות, משהו בפנים של גאגא, בלי הרבה מילים, משהו שם שידר לי אמת, רצון כן לשיר את הנשמה שלך. משהו מתחת לכל האריזה הנוצצת כן יש לו לב פועם, וגאגא, דווקא ברגעים שבהם היא הכי פשוטה, עובדת בעבודה שלא קשורה לאמנות, או קמה בבוקר ורק נמצאת שם עם אבא שלה (ומאוחר יותר עם בן זוגה) – ברגעים האלו ראיתי בפניה של גאגא את השגרתי, היומיומי, שמתוכו פורץ כאב, מתוכם פורצת האמנות, שאותם הסרט הזה עוטף בהרבה רעש, ונוצצים, ותלבושות, ופרסום ושיווק שלא קשורים לכל זה (הרי אפילו השירים עצמם, מלבד אותו Shallows, הם די דבילים לטעמי. יפה אבחן אור סיגולי בביקורתו – גאגא הופכת מנורה ג'ונס לבריטני ספירס תוך סצנה וחצי).

השיווק של "כוכב נולד" דוחף אותו חזק מאוד לאוסקר. אני מעריך שהוא אכן יקבל לא מעט מועמדויות, אבל גאגא תהיה כנראה היחידה שבאמת תאיים על הפסלון, כי הסרט עצמו, כמוצר, הוא אולי נוצץ, אבל אין בו הרבה מעבר לכך לטעמי.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s