אוסקר שפה זרה 2019: מקבץ תשיעי ואחרון

לפני כמה שעות פרסמה האקדמיה האמריקאית את הרשימה המלאה והסופית של הסרטים במירוץ לאוסקר לסרטים בשפה שאינה אנגלית. בשמונה מקבצים קודמים (מקבץ ראשון, מקבץ שני, מקבץ שלישי, מקבץ רביעי, מקבץ חמישי, מקבץ שישי, מקבץ שביעי, מקבץ שמיני) סקרתי 79 סרטים שהמדינות השונות הגישו. לרשימה הסופית נוספו עוד 9 סרטים שלא נסקרו במקבצים הקודמים, וסרט אחד נפסל משום מה (הסרט של קירגיסטאן). כשהתחלתי להכין את המקבץ התשיעי, גיליתי שגם קובה הגישה סרט. גם הוא נפסל. אז 79, ועוד אחד (קובה), פחות שניים שנפסלו (קובה, קירגיסטאן), ועוד תשע תוספות שלא נסקרו במקבצים הקודמים – בסך הכל הרשימה המלאה כוללת 87 סרטים. הנה סקירה של 9 הסרטים שנוספו (כרגיל, הלינק בשם הסרט מוביל לטריילר הרלוונטי):

סין: האיש הנסתר (Hidden Man) – ג'יאנג וון

ממה שקראתי על הסרט, ומהתרשמות מהטריילר, נדמה לי שהסינים שולחים לאוסקר סרט אקשן מהסוג שכולו טכניקה, אבל גם סרט מהסוג שלא ממש ברור בו מי יורה במי, מי הורג את מי, ומה בדיוק קורה שם. הכל בסרט הזה, כנראה, מכופף לשואו וליכולת של הבמאי להמם את הצופים (רק בטריילר הוא רץ כמה פעמים על הגגות. מעניין כמה פעמים זה קורה בסרט עצמו). סיפור? כאילו שזה חשוב, אבל בכל זאת, בקצרה: בשנות ה-30 של המאה הקודמת, השמחה במסיבת יום הולדת של מאסטר אמנויות לחימה מופרת ע"י התקפה קטלנית. אחד מתלמידיו של המאסטר יצר קשר עם סוכן יפני ותכנן את ההרג המאסיבי. רק תלמיד אחד שרד את ההתקפה. הוא חומק לארצות הברית, ואחרי 15 שנים של אימונים הוא מוכן לחזור חזרה כדי למצוא את

הנקמה!

הו. סרט אקשן שכנראה יש בו כמה מעמדים מרשימים, אבל ללא חוט שדרה דרמטי (הבחורה בטריילר נראית כמעט מגוחכת), הסרט הזה לא מחזיק מים עבורי.

אפגניסטאן: רונה, האמא של עאזים (رونا مادر عظیم) – ג'אמשיד מחמודי

אפגניסטאן שולחת לאוסקר סרט טורקי. ז'תומרת, סרט אפגאני לגמרי, שמתנהג כמו מה שאנחנו נוהגים לקרוא לו "סרט טורקי". סרט שרק רוצה לגרום לי לבכות. בכוח.

עאזים הוא מהגר אפגני בטהרן, איראן. הוא מצליח לארגן לאחיו, למשפחתו, ולאמא שלהם אפשרות הגירה (לא חוקית) לגרמניה. אבל אז אחיו אומר שהוא לא יכול/ לא רוצה לקחת איתו את האמא המבוגרת והחולה. ועאזים נשאר בטהרן עם האחריות על אימו. ואז מתגלה שאימו זקוקה באופן דחוף להשתלת כליה, או שהיא תמות תוך חודשיים. הרופא שלו מתנגד לכך שהוא יתרום את הכליה לאמא, אבל החוק האיראני, מסתבר, אוסר על השתלת איברים של אזרחים איראנים בחולים זרים שאינם איראנים. הו.

ארמניה: ספיטאק (Spitak) – אלכנסדר קוט

עוד סרט "טורקי", הפעם מארמניה. אלכסנדר קוט עשה לפני כמה שנים סרט שנקרא "ניסוי", שהיה חוויה קשה מאוד לצפיה בפסטיבל חיפה (כאן כתבתי עליו), בעיקר כי הוא היה אקספרימנט קולנועי, ולא סרט סטנדרטי. כיתובית באמצע הטריילר גורמת לי להאמין שהפעם מדובר בעבודה מוזמנת, ולא ביצירה אישית, ולכן אני גם מאמין שהאלמנט הנסיוני התפוגג מהעשייה (או לפחות דולל מאוד), ועדיין, אני ניגש ליצירה הזאת בהרבה זהירות.

מה גם שמדובר במשקל עצום של עצב וכאב. כי הכיתובית המדוברת היא "במלאות 30 שנה לאסון". ספיטאק הוא שם עיירה בארמניה שנמחקה כליל מעל פני האדמה ב-7 בדצמבר 1988 בעקבות רעידת אדמה שפקדה את המקום. גיבור הסרט היגר מארמניה למוסקבה מסיבות כלכליות, ובעקבות האסון הוא חוזר למקום הולדתו בחיפוש אחרי ניצולים, אחרי המשפחה שלו. בדרך אליהם הוא מוצא עוד הרוגים, עוד ניצולים, כל אחד והסיפור העצוב שלו. האם קרובי משפחתו שלו יתווספו לעשרות האלפים שנספו באותו יום, או שיינצלו? לפחות על פי מה שאני רואה מהטריילר, וממה שאני קורא על הסרט, יש לחץ חזק מדי על הדרמה כאן, על הסנסציוניות, ופחות בדיקת הדרמה האנושית. על פניו, סרט שאני לא ארצה לראות.

אוסטרליה: המשפט (Jirga) – בנג'מין גילמור

הטריילר של הסרט הזה דובר אנגלית, אבל האקדמיה האמריקאית אישרה שהוא עומד בתנאים של התחרות לאוסקר לסרטים בשפה שאינה האנגלית, כך שאני מניח שיש בו יותר דיאלוגים בשפת הפושטו המדוברת, מסתבר, באפגאניסטאן. הסיפור של הסרט נשמע לי מופרך מדי, וצדקני מדי מכדי באמת לעניין אותי: Jirga, השם המקורי של הסרט, מתאר בשפת הפושטו את מועצת החכמים של הכפר היושבת בסוג של בית משפט ושופטת. גיבור הסרט הוא בחור אוסטרלי צעיר שהיה חייל בצבא באפגאניסטאן. הוא מרגיש אשם על הרג של אדם לא חמוש בפשיטה של הליקופטרים על כפר שהוא השתתף בה. האוסטרלי יוצא למסע חזרה לאפגאניסטאן כדי לעמוד למשפט בפני ה-Jirga וכדי לבקש סליחה. בדרך הוא צריך לעבור בדרכים שנשלטות ע"י הטאליבאן ודעאש. זה מפתיע שאף אחד לא הורג אותו לפני שהוא מגיע למשפט הזה בכלל.

מאלאווי: הדרך לזריחה (The Road to Sunrise) – שמו ג'ויה

זאת הפעם הראשונה שהמדינה הזאת ממזרח אפריקה מגישה סרט לאוסקר, אבל בכך, נדמה לי, נגמרה ההתעניינות שלי בסרט הזה. כי הוא נראה כל כך פרימיטיבי בהבעה הקולנועית שלו, ולא חשוב בכלל שהוא מתעסק בנושא חברתי מסקרן: חייהן הקשים של יצאניות. הסינופסיס הקצר של הסרט אומר: שתי נשים שמנוצלות ע"י כולם וזוכות ליחס משפיל מוצאות נחמה אחת בשניה בעודן מחפשות את הדרך לגאולה. הטריילר מראה אפיזודות שונות מחיי יצאניות, אבל אלו מבוימות ומשוחקות בחובבנות, ויש אפילו חשש לניצול קולנועי של גופן של הבנות לצורך מסמך היוצא כנגד ניצול נשים. כנראה שלא נראה את הסרט הזה.

ניז'ר: טבעת החתונה (The Wedding Ring) – ראהמאטו קייטה

עוד סרט מאפריקה שנדמה לי שדבר המעניין העיקרי הוא שהוא בכלל נעשה. הבמאית רצתה לומר משהו על מעמד הנשים בחברה המסורתית בניז'ר, ולשם כך הביאה את ביתה לתפקיד הראשי, של דמות שחזרה מלימודים באירופה, אבל מתקשה להסתגל חזרה לחיים בניז'ר. היא חולמת בהקיץ על הבחור שהשאירה באירופה, ומדסקסת עם נשים אחרות את המנהגים, האיסורים, התשוקות, והחסמים בפני הגשמת החלומות שלה באופן פרטי, ושל נשים באופן כללי, בניז'ר של היום. נדמה שהצד הטכני של "טבעת החתונה" נראה לא רע, אבל נדמה לי גם שזה סרט כמעט בלי תסריט, והוא יותר מתעסק בתיאור מצב, ולא מחזיק עניין דרמטי במשך השעה וחצי שלו.

תימן: 10 ימים לפני החתונה (10 أيام قبل الزفة) – עמר גמאל

מקריאה על הסרט הזה, ומצפייה בטריילר, נדמה לי שיש כאן עניין עם: רעיון מצוין, ביצוע ככה-ככה. כי, לפחות לפי הטריילר, הצרה של הסרט הזה היא הטון שלו. מדובר על זוג צעיר שרוצה להתחתן. הוא רצה להתחתן כבר ב-2015, אבל המלחמה מנעה את קיום האירוע. עכשיו, ב-2018, הם מבקשים שוב להתחתן. אבל תוצאות המלחמה מאיימות לבטל או לדחות את האירוע שוב. תוצאות המלחמה הן, בין היתר, היעדר פרנסה מספקת, וגם אנרכיה שבה חלקים שונים בתימן נשלטים ע"י קבוצות מיליטריסטיות שונות עם דרישות שונות. ומצד שני, יש רצון כן ואוהב משני הצדדים בכל זאת להתחתן. הטריילר כולו מוגזם מאוד דרמטית. אבל היתה צריכה להיות כאן גם קצת עדינות, קצת רוך, בצד האכזבות. הטון המוגזם כנראה יפיל את הסרט הזה.

ניו זילנד: צהוב זה אסור (Yellow is Forbidden) – פייטרה ברטקלי

בתחילת הטריילר של "צהוב זה אסור" רואים שמלה בצבע…נכון, צהוב. את השמלה לובשת ריהאנה, במה שהפך, מסתבר, לאיזשהו אייקון. את השמלה עיצבה מישהי בשם גו פיי, מעצבת אופנה מסין. ו"צהוב זה אסור" הוא סרט דוקומנטרי העוקב אחרי המעצבת הזאת.

ובזאת סיימתי את מה שיש לי להגיד על הסרט הזה. אני לא מבין באופנה, ואין לי מושג מה לחפש בסרט שכזה. אבל זה מה שניו זילנד מגישה השנה לאוסקר (הסרט ברובו דובר סינית, אגב).

קזחסטאן: אייקה (Айка) – סרגיי דבורצבוי

השנה ביקרתי בפסטיבל חיפה במהדורה קצת מוגבלת מהרגיל, אבל עדיין הספקתי לשמוע במסדרונות את הבאז הקטן שהסרט הזה עורר. יותר מאדם אחד המליץ לי לנסות לתפוס הקרנה של "אייקה". אמרו לי שזה סרט "חזק". מצפייה בקליפ המצורף כאן, זה אכן נראה כמו סרט מרשים ולא פשוט. סיפורה של בחורה צעירה, מהגרת לא חוקית, המתעוררת בבית חולים אחרי שילדה. ללא עבודה, ללא מקום לישון בו, ללא כסף (אבל עם חובות), איך היא תגדל את הילד? ומצד שני, האם תוכל לנטוש אותו. חוסר האונים של הבחורה עובר מצוין בדקה הזאת (ואכן, השחקנית זכתה בפרס המשחק בפסטיבל קאן האחרון).

אני מניח שבמהלך קרוב לשעתיים ההרגשה הזאת רק תתגבר. באתר של פסטיבל חיפה מצוין שהסרט הזה נרכש להפצה ע"י סרטי שני (בתי קולנוע לב). אולי עוד נראה אותו כאן.


עד כאן הסקירה האחרונה לשנה זאת. בשנה שעברה, בסוף הסקירה האחרונה, הימרתי על התשיעייה שמתוכה תיבחר החמישיה הסופית. מתוך תשעת השמות שם הימרתי נכון על שבעה (וגם הימרתי נכון על הזוכה). אז אני אנסה גם השנה, למרות שהשנה ההימור קשה הרבה יותר. כל המהמרים מדברים על כמה סרטים מובילים, ויש עוד לא מעט שאמורים להיות לפחות מועמדים. הבטוחות בפנים הן מקסיקו (כרגע המובילה לזכיה), פולין, לבנון, ויפן (הזוכה בקאן). ישראל שלחה סרט יפהפה ("האופה מברלין"), אבל בגלל ריבוי האפשרויות אני חושש שפשוט לא יימצא לו מקום. לבלגיה יש סרט מאוד מדובר ("נערה"), אבל מכיוון שראיתי אותו ומאוד לא התלהבתי (בגלל שלא מצאתי בו קונפליקט דרמטי שיניע את הסרט), אני חושב שהוא יהיה ההפתעה התורנית, הסרט המדובר שלא יעבור לשלב הבא. אני מאוד מחזיק מהסיכויים של הסרט הרומני, שלמרות שהוא מאתגר לצפייה, הוא מדבר על נושא חשוב, ויש לו סוף מהמם. ואני אוסיף לרשימה עוד כמה שנראה לי שיתחבבו על האקדמיה האמריקאית בגלל העשייה הקולנועית השוטפת. אז התשיעיה לדעתי תורכב מהסרטים של המדינות הבאות (לפי סדר הא-ב, לא לפי סדר חשיבות): אורוגוואי, איסלנד, גרמניה, יפן, לבנון, מקסיקו, סלובקיה, פולין, ורומניה.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s