האדם הראשון: ביקורת

(שם הסרט במקור: First Man)

אז למה בכלל טסים לירח? למה מטפסים על האוורסט? למה האדם מציב בפני עצמו אתגרים קשים, מסוכנים, כאלו שנראים אולי אפילו בלתי אפשריים? התשובה הפשוטה היא: מטפסים על ההר כי הוא שם. ככה. התשובה היותר חכמה מופיעה כאן

זה נאום של הנשיא ג'ון פ. קנדי ב-1962. חלק קטן מהנאום הזה משולב גם בגוף הסרט עצמו. חבל שהנאום הזה נמצא רק בסוף הסרט. כי ג'ון פ. קנדי מסביר כאן, בנאום באמת מעורר השראה, שהמשימות הקשות האלו, המאתגרות האלו, האדם בוחר לבצע אותן כי זה טבוע בדמו. כי זה עצם קיום האדם. כי הסקרנות חיה בתוך-תוכנו, ולחיות פירושו לספק את יצר הסקרנות הזה, לצאת אל העולם, לנסות לפתור בעיות קשות, להתגבר על קשיים, לכבוש פסגות, ולקדם את המין האנושי.

חבל שחלק קטן מהנאום הזה מגיע רק בסוף הסרט, כי השאלה הזאת, למה האדם בוחר לטוס לירח, השאלה הזאת שנמצאת בבסיס סיפורו של ניל ארמסטרונג, גיבור הסיפור הזה, השאלה הזאת נענית רק בסוף הסרט, וסימן השאלה הזה שמרחף מעל כל דקות הסרט מקלקל את הקשת הרגשית והדרמטית של כל הסיפור כאן. ניל ארמסטרונג מוצג כאן כאיש מופנם, מוכשר כשד במקצועו, אבל שקט וכמעט חסר כריזמה. במהלך הסרט עוברים עליו אסונות. המוות של ביתו מוצג כבר בתחילת הסרט, ובהמשך הסרט הוא יהיה מוקף במוות של כל מיני אנשים אחרים. המוות סובב אותו, והוא סופג, וממשיך. מהבחינה הזאת אני אהבתי את תצוגת המשחק של ריאן גוסלינג בתפקיד הראשי – לכאורה פלגמטי ועייף, אבל למעשה, להרגשתי, הוא רק סופג עוד ועוד את הקשיים, אבל נחוש, ממשיך הלאה, לשלב הבא במשימה. הצרה היא, כאמור, שאני לא הבנתי שמדובר בהגשמה עצמית. הרי התסריט כאן זורק את השאלה הזאת, למה טסים בכלל לירח, מכל הכיוונים. מכיוון חברתי (שיר של מישהו שמושמע כמעט במלואו, ובבסיסו הוא אומר – אנחנו, השחורים, סובלים בחיי היום-יום, והאיש הלבן טס לירח), ומכיוון פוליטי (אינסרטים של הפגנות כנגד נשיא ארה"ב בחצי השני של שנות ה-60, לינדון ג'ונסון, עם הסיסמא Hey Hey LBJ, How many kids did you kill today, סיסמא שמתייחסת למלחמת ויטנאם, אבל גם למה שנראה לקהל הרחב כבזבוז משאבים וחיי אדם במירוץ לחלל).

אז ניל ארמסטרונג ממשיך ללכת קדימה למרות האסונות שמקיפים אותו, ולא ברור למה. כאן היתה צריכה להיכנס הדמות של האשה שאיתו. קלייר פוי, המגלמת את אשתו של ארמסטרונג, עושה את המקסימום עם המינימום שנכתב עבורה. האינטראקציה של האשה עם הגבר היתה צריכה להאיר את השליחות הזאת שניל ארמסטרונג הרגיש. את הכוח ללכת קדימה למרות הקשיים. במקום זה האשה מתרכזת בלגדל את הילדים ולשתוק. למה, למשל, לא מדברים על זה שמיד לאחר האסון של מות הבת בתחילת הסיפור הם עשו עוד ילד? האם אין כאן חומר דרמטי להתלבטות? ויכוח על איך ממשיכים קדימה אחרי אסון? התסריט מדלג בקלילות מעל המהמורה הזאת, מטאטא אותה הצידה, למרות שלטעמי היא היתה נחוצה מאוד להבנת דמותו של ניל ארמסטרונג. וכך הסרט ממשיך לתאר את מר ארמסטרונג עובד על המשימה של הנחתת אדם על הירח, והשאלה למה הוא עושה את כל זה כל הזמן עומדת באוויר, ולא מאפשרת לי להיכנס אל מתחת לעורה של הדמות הראשית בסרט.אבל יש לסרט הזה מזל. בכל זאת. דמיאן צ'אזל, שעשה כבר 2 סרטים שזכו להערכה רבה, ואני פחות התלהבתי מהם, ועדיין אני הכרתי בכשרונות של צ'אזל גם בהם. כאן, ב"אדם הראשון", צ'אזל מדגים את יכולתו הפנומנלית בשילוב מוסיקה ותמונה. כבר מהתחלה צ'אזל יודע להניח את המוסיקה על התמונה כך שהרגש יפעל גם אם אני לא ממש מבין מה אני רואה על המסך. הרי בלא מעט קטעים של חלליות, התמונה פשוט רועדת בצורה כל כך משמעותית עד שלא רק שאני לא יכול להבין את התמונה, אני גם לא מבין איך הדמות הראשית יכולה להבין משהו מלוח השעונים שמולה, ואיך היא יכולה להציל את המצב כשהכל כל-כך רועד. ועדיין, משהו בדרך שהתמונה והמוסיקה עובדים ביחד בסרט הזה מובילים איזשהו קו רגשי שמאוד חסר בתסריט.

והדבר מגיע לשיא בסיקוונס הנחיתה על הירח. בחלק הזה צ'אזל עורך את התמונה ואת המוסיקה לכדי קרשנדו עצום. בחלק הזה אני מבין את הגאונות שלו. המוסיקה של ג'סטין הורביץ מרגשת במיוחד (גם בחלקים הראשונים יש קטעים יפהפיים, וגם בהם יש עדות לכשרון המוסיקלי-קולנועי של צ'אזל, אבל בסצינה הספיציפית הזאת המוסיקה מזקקת רגש מיוחד בצורה פנטסטית), והתמונה ערוכה בדיוק רגשי מופתי. סיקוונס קולנועי אדיר ששווה את הכסף של כרטיס הקולנוע, למרות החסרונות שמניתי למעלה (אני, אגב, ממליץ, להקשיב למוסיקה הזאת גם בנפרד מהתמונה כאן).

אז זה "האדם הראשון". סרט עם לא מעט חסרונות, אבל כזה שיש בו פיי-אוף רגשי עצום, אם יש לכם סבלנות.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s