כן, גם הסרט הזה מעניין, אבל כאן כבר הרגשתי את אורכו הדי בלתי נסבל של הסרט. יש קו נראטיבי דק שמחזיק את העניין שלי במשך כחצי סרט, אבל אז הוא נשמט ונעלם, וגיבור הסרט פשוט מ להמשיך לקרוא 
הסצינה הראשונה בסרט מתארת את בת זוגתה של הגיבורה מנסה למכור את תכולת הבית שלהן. הן נמצאות בצרות כלכליות, ובת הזוג אף עומדת להיכנס לכלא לתקופה קצרה על עבירות צווארון כחול, אז בינתיים הן מנסות לגייס כסף מכל מיני כיוונים. הסצינה הזאת מצולמת מהחדר השני, מציצה בנעשה דרך פתח הדלת. כך חיה גיבורת הסרט לכל אורך הסיפור – לצד החיים, לא באמת בתוך החיים. מסתכלת על הכל, לא חווה את כל מה שקורה. וכאשר אשה כזאת מ להמשיך לקרוא 
ובכלל, הסרט הזה מתפרס לרוחב מדי, מערב מספר דמויות גדול מדי, ואין לו מספיק להמשיך לקרוא 
לזכותו של הסרט הזה אפשר לומר שיש לו אמביציה גרנדיוזית במיוחד. איזשהו רצון לדבר על יחסי הגומלין בין אמנות על סוגיה לבין החיים עצמם. הרי האמנות נוצרת מתוך חומרי החיים, ובתורה היא משפיעה חזרה על החיים. אבל הסרט הזה, שמנסה ליצור איזושהי תזה על החיים והאמנות, הסרט הזה מאבד אותי בסיפור החיים שבו, כי הוא מחצין בכל רגע ורגע את היותו סרט. יצירת אמנות שמאפילה על סיפור הדמויות שבה.
לצערי, כלום. "אורי זוהר חוזר" הוא סרט לאנשים שלא הכירו את אורי זוהר, או, לחלופין, לאנשים שאוהבים נוסטלגיה. הוא מאוד מעניין, ויש בו לא מעט אנקדוטות מאחורי הקלעים של היצירה האהובה של זוהר (לא את כל הסיפורים כאן הכרתי), אבל מבחינה רגשית, אין לי כאן ש להמשיך לקרוא 
איתן 