אלמנות: הביקורת

(שם הסרט במקור: Widows)

ואני כבר חשבתי שאני לא אלך יותר לראות סרטים של סטיב מקווין…

המקווין הזה עושה סרטים כבר כעשור. כל שלושת סרטיו זכו להתעלפויות מהמבקרים בכל העולם. אחד מהם גם זכה באוסקר ("12 שנים של עבדות"). אני הסתכלתי על כל חגיגת ההילולים הזאת מהצד, ולא ממש נסחפתי אחריה (ניסיתי להסביר את זה בביקורת שלי על סרטו הקודם). והנה הגיע סרטו החדש, וכאילו מדובר במשהו לא אופייני למקווין. מדובר בסרט פשע. שוד. כאילו שהוליווד קפצה על סיפור הצלחה, ומנסה להדפיס קצת כסף בעזרתו. חשבתי שאולי יהיה כאן שילוב של איכות עם בידור. צדקתי. וגם טעיתי.

כי גם כאן מקווין מביים בצורה שאני לא ממש מסתנכרן אליה. ומצד שני, "אלמנות" מחזיק את העניין שלי בו לכל אורכו, והמשחק של כל הקאסט (הרחב מאוד. מדי) טוב מאוד. הרי כבר בהתחלה אני מתקשה להבין מה שמקווין עושה. יש כאן תיאור מערכת יחסים אוהבת בין אחת הנשים לבין בן זוגה. ובעריכה מקבילה – שוד שמשתבש, האירוע שמפעיל את עלילת כל הסרט הזה. הסצנות בשני המקומות קצרות מדי, לא נותנות לי את הזמן להיטמע אל תוך הדמויות, להתרגש ממה שקורה להן, וכבר מקווין עובר לצד השני.ובכלל, הסרט הזה מתפרס לרוחב מדי, מערב מספר דמויות גדול מדי, ואין לו מספיק "בשר" כדי לערב אותי רגשית בסיפור של כל אחת מהן. אמנם ויולה דיוויס לוקחת על עצמה כמעט את כל הסרט, למרות שהיא מקבלת זמן מסך די שווה לכל שאר הדמויות, אבל אפילו בנקודת גילוי משמעותית שמגיעה איפשהו באמצע הסרט, היא אמנם מגיבה לזה בעזרת הגוף שלה, אבל הסרט עצמו חוזר להתנהג רגיל, ולא משתנה בעקבות הגילוי הגורלי.

סטיב מקווין עדיין מביים בצורה שאני לא ממש מבין, כי, למשל, יש כאן סצנה שלמה של שיחה בין קולין פארל לבין העוזרת האישית שלו, רק שמקווין מחליט לצלם את הרכב שבו הם נוסעים, ולא את האנשים עצמם. אז אמנם יש לי כאן תחושה של מקום, אבל אין לי תחושה של אנשים. ובכלל, אני לא בטוח שמקווין בכלל הבהיר לעצמו (ולי) על מה הסרט הזה בעצם. האם מדובר על סרט העצמה נשית, למרות שכל סיפור בנפרד לא מפותח מספיק, ואנחנו לא באמת מרגישים את ההעצמה של כל דמות בנפרד, או אולי מדובר על תיאור מפחיד למדי של הקשר הון-שלטון-עולם תחתון, אבל גם כאן אין מספיק פיתוח לסיפור שלהם.

לזכותו של מקווין יאמר שאת סצנות הפשע הוא מביים בברוטליות מבהילה, והיריות והפיצוצים כאן קטלניים בצורה מוחשית ממש, והעריכה האטית והמשחק המשובח של כל השחקניות (מישל רודריגז מצוינת גם היא, ושאר הקאסט מרשים גם הוא) – הכל מצטרף לסרט שהוא מעניין לכל אורכו, אבל לא באמת מרגש.

אז סטיב מקווין הוא במאי שקשה לי איתו. ומצד שני, עדיין הסרטים שלו לא כל כך נוראים. כזה הוא גם "אלמנות".

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s