ראלף שובר את האינטרנט: הביקורת

(שם הסרט במקור: Ralph Breaks the Internet)

הסרט הראשון, "ראלף ההורס", זכור לי כסרט חביב, אבל זניח ונשכח. בטח לא כזה שמחייב סרט המשך. אבל עשו אחד. נו, שוין. לא חשבתי ללכת לראות אותו, אבל הביקורות מסביב התעלפו, וכולן קבעו שמדובר בסרט ממש מצוין. אז הלכתי. מסתבר שהאינסטינקט הראשוני שלי היה נכון. מדובר, לטעמי, ברגעיו הטובים יותר, בסרט חביב בדוחק, ובשאר הרגעים, סרט די מביך ולא ממש נעים לצפיה.

כי, לכאורה, מדובר כאן בעולם אחר לגמרי. האינטרנט. עולם ללא גבולות. אפשר לפרוץ כאן בסימפוניה בלתי נגמרת של הדמיון. אבל נדמה לי שיוצרי הסרט הזה לא התברכו בדמיון מאוד מפותח. לכאורה, העולם הזה נראה מרהיב לעין. למעשה, נדמה לי שהם העתיקו את עיצוב העולם הויזואלי מיוצרי "הקול בראש" (והבדיחה המתוחכמת היחידה בסרט הזה, לטעמי, היתה זו שנגעה לדמות מסרטי פיקסאר, והיא אמרה משהו כמו: "עזבו, הדמות הזאת שלא מבינים מה היא אומרת, היא בכלל מהסרטים של האולפן האחר…). העולם של האינטרנט נראה קצת כמו העולם הפנימי של הנערה במרכז הסרט המבריק ההוא.

חבל שהאינטרנט בסרט הזה מלא בחשודים הכי מיידיים: אמזון, Imdb, גוגל, אי-ביי, ועוד כמה שמות שכאלו. נדמה שמדובר בסרט מותגים, סרט שמראש הולך לשמות הגדולים, ולא באמת מתאמץ להכיר לי את עומקי העולם הזה של האינטרנט. וברגע שגיבור הסרט מגיע לאתר של דיסני, כבר רציתי לקבור את עצמי באדמה. זה כאילו סרט עם מודעות עצמית, אבל בעצם זה סרט של דיסני שמאוהב בעצמו עד רמה של כמעט הקאה (ומסר 'תהיי נסיכה ותשתקי. אה, אבל שהגבר יתייחס אלייך יפה, כי זוהי תקופת Me-Too, ואנחנו חייבים להיות פוליטיקלי קורקט ולעלות על הגל… – איזה סרט כל כך חסר נשמה). אה, וגם חייב להיות שיר בסרט של דיסני, אז גם זה יש פה. הכל לפי מרשם, ולפי נוסחה. סרט מתוכנת, ללא שאר רוח.

ומצד שני, משהו בכל זאת עובד בסרט הזה. שני גיבורי הסרט, ראלף וידידת הנפש שלו ואנלופי – מערכת היחסים ביניהם מלבבת, וג'ון סי. ריילי ושרה סילברמן עושים עבודה נהדרת בהעברת הכיף הזה ביניהם. ואני חושב שזה לא סתם שהדמות הכי קולית בסרט הזה היא זו של שאנק, בדיבובה של גל גדות (כמו שכתבתי בביקורת שלי על הסרט הראשון בסדרה, אני לא גיימר, אז אני לא ממש יודע אם המשחק הזה של גל גדות באמת קיים, או שזאת המצאה תסריטאית לשם הסרט הזה, אבל רגעי ההרפתקאה היחידים שבאמת העלו אצלי את האדרנלין בסרט הזה הם רגעי המשחק הזה של הגברת הישראלית).

אז זהו בעצם סרט של דיסני על כל המשתמע מכך, סרט שמתכופף מראש אל דרישות פדגוגיות ולא אל דרישות דרמטיות (וכך, ילדים, מתנהגים חברים אמיתיים!), ובכל זאת, ברוב רגעי הסרט ישבתי אמנם לא באמת מתלהב, אבל לפחוות מחויך מנוכחותן של שתי הדמויות הראשיות האלו, ושל דמות משנה אחת. סרט חביב, אבל מאוד מאוד זניח. ממש לא סרט מדהים, כמו שהמבקרים האחרים חושבים (לפחות לא לטעמי).

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s